חגית גרוסמן
מראה
חגית גרוסמן (נולדה ב־1976) היא משוררת וסופרת ישראלית.
מתוך שיריה
[עריכה]כללי
[עריכה]- "נָגַעְתִּי בְּגוּפְךָ הַחַם וְלֹא נָגַעְתָּ בִּי בַּחֲזָרָה."
- "צָלַלְנוּ יַחַד לַמַּעֲמַקִּים, שָׁם דִּבַּרְנוּ אֶת שֶׁרַק אֲנַחְנוּ נֵדַע."
- "אִישׁ קָשֶׁה שֶׁסֵּרֵב לִנְשִׁיקָתָהּ הֵסִיר מֵעָלָיו זְרוֹעוֹתֶיהָ וְלֹא לָחַשׁ לָהּ אַהֲבָה."
- "דְּמָעוֹת נֶעֶצְרוּ בְּעֵינֶיהָ וְסֵרְבוּ לְהָקֵל אֶת הַמַּשָּׂא. הָיָה לָהּ מַבָּט שֶׁל מִי שֶׁוִּתְּרָה."
- "אֲנִי קוֹרֵאת שִׁירָה. הַגּוּף שֶׁלִּי מִתְאַחֵד עִם הָאוּלָם הָרֵיק שֶׁמֵּעַל הָאוּלָם הַמָּלֵא."
- "בִּתְּךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ וַאֲנִי לְרֶגַע הִתְחַזֵּיתִי לִבְכוֹרָתְךָ. לְרֶגַע קָצָר הָיִיתִי בִּתְּךָ הָאֲהוּבָה."
רעד העיר (2013)
[עריכה]דף ציטוטים מורחב – רעד העיר |
- "בתוך החיים זורם נהר היופי."
- "הוריי הגרו לארץ הלא נכונה."
- "כל חלל פתוח מקבל אות, מילה ושתיקה."
- "כל משורר סומך על שירתו כמרחב נוסף."
ספר הגוף (2017)
[עריכה]דף ציטוטים מורחב – ספר הגוף |
- "שיר הוא זמן שכחה מן הגוף."
- "שוכחת שיופייה הוא רק כיסוי."
- "עדיין לא למדת את תפקיד הלא מושגת."
- "הלילה נפלה בינינו החומה האחרונה וסודך נשר לתוכי."
פרוזה
[עריכה]- "מאמינה בחופש הדיבור וסובלת מהצפות רגשיות, ועל כן חייבת לדבר לעתים תכופות יותר מן הרגיל."
- "אף אחד בתל אביב לא הבין על מה הוא שר ומה הוא מדבר בכלל. שם הם לא מבינים כלום על זקנים וילדים שחיים בתוך קופסאות קטנות וצפופות באמצע המדבר."
אמרותיה
[עריכה]- "הספרות היא ים עצום ואנחנו מפרץ קטן בתוך הים הזה."
- "איש תרבות חייב לחשוב ביותר משפה אחת או שתיים. יש כל מיני שפות, לא רק מדוברות, יש גם שפה של אמנות."
- "פעם חשבתי שאני יכולה לבחור לעצמי זהות חדשה, לברוח מהישראליות, תמיד הסתכלתי בפנים של אנשים שהתבגרו פה והם נראו לי קשים מדי, אמרתי לעצמי שאברח אל היופי."
- "היה ברור לי שאכתוב רומן, ואז נוצר מאבק בין המשוררת לסופרת. לפעמים המשוררת רצתה להשתלט ולשיר; היא יצרה מבנים מוזיקליים שרוצים לספר סיפור ומחקה הרבה והסופרת נאלצה לחפש את הקול שלה מחוץ לתבניות השירה, להרחיב את היריעה."
נאמר עליה
[עריכה]- "יפה וזכה היא שירתה של חגית גרוסמן, כתפילת אשכבה היא הנובעת מהצירוף הבלתי אפשרי, אך הרציני כל כך, שבין מכאוב עמוק לחיפוש אחר יופי בתוך הכאב ומתוכו." ~ תמר משמר