חוות החיות

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

חוות החיות (באנגלית: Animal Farm) הוא ספר שנכתב על־ידי ג'ורג' אורוול בין השנים 1943 - 1944. הספר הוא אלגוריה וסאטירה נוקבת על משטר טוטליטרי – בעיקר על המשטר בברית המועצות – ומעמדו של היחיד וזכויותיו ויחסיו החברתיים בתוכם. הספר עובד פעמיים לסרט קולנוע, בשנת 1954 ובשנת 1999.

כללי[עריכה]

  • "בן אדם טוב הוא בן אדם מת."
  • "בהמות שבאנגליה ובאירלנד, בהמות שבכל ארץ ואזור, לבשורה טובה הקשיבו, על עתיד מלא הוד ואור." ~ מתוך השיר "בהמות אנגליה".
  • "כל בעלי החיים שווים אבל מקצת בעלי החיים שווים יותר מן האחרים."
  • "הבריות שבחוץ העבירו את עיניהם מחזיר לאדם ומאדם לחזיר, שוב מחזיר לאדם – אבל לא היה עוד אפשר לקבוע מה הוא מה."
  • "חוות החיות, חוות החיות, לעולם בגללי לא תדעי רעות!" ~ פרק ז'

פרק ראשון[עריכה]

  • "הנה נתן לו אלוהים זנב להרחיק בו את הזבובים מעליו, ואילו הוא מעדיף היה לחיות בלא זנב ובלא זבובים." - על בנימין החמור, עמוד 6
  • "ובכן, חברים, חיים אלה שלנו מה טיבם? הבה נבחנם: מעטים הם ורעים וגדושי עמל. מולידים אותנו, נותנים לנו מזון אך כדי קיום הגוף, ואם יש בנו בעלי און כופים עליהם עבודה עד אפיסת הכוחות; ומשלא ניתן להפיק מאתנו כל תועלת, טובחים אותנו טבח אכזרי. בכל אנגליה כולה אין גם בעל־חיים אחד היודע טעם אושר ומרגוע לאחר שהוציא את שנתו הראשונה. בכל אנגליה כולה אין גם בעל־חיים אחד בן־חורין. סבל ושִעבוד מנת חלקו של בעל־חיים: הנה זו האמת לאמיתה." ~ מתוך נאומו של המיור הזקן, עמוד 8
  • "האדם לבדו הוא אויבנו בנפש. סלקו את האדם מן המערכה ועקרתם אחת לתמיד את שורש הרעה, מקור הרעב והעמל המפרך." ~ מתוך נאומו של המיור הזקן, עמוד 9
  • "בין כל היצורים אך האדם לבדו אוכל ואינו עושה. חלב לא יתן, ביצים לא יטיל, חלש הוא מכדי למשוך במחרשה ואינו זריז די הצורך לצוד שפנים. אף על פי כן אדון הוא לכל בעלי-החיים." ~ מתוך נאומו של המיור הזקן, עמוד 9
  • "אטמו אוזניכם משמוע, אם ייאמר לכם כי עניין משותף לאדם ולבעל-חיים ובטוב לאחד ייטב גם למשנהו. שוא ושקר! האדם אינו דורש טובתו של שום יצור שבעולם זולת טובת עצמו." ~ מתוך נאומו של המיור הזקן, עמוד 11
  • "כל אדם - צר ואויב. כל בעל-חיים - חבר ורע." ~ מתוך נאומו של המיור הזקן, עמוד 11
  • "כל ההולך על שתיים - אויב. כל ההולך על ארבע ובעל-כנף - חבר." ~ מתוך נאומו של המיור הזקן, עמוד 12

פרק שני[עריכה]

  • "אם מרד זה עתיד מכל מקום להתחולל, מה חשיבות בדבר אם נחתור לקראתו ואם לאו?" ~ בעלי-החיים תוהים למה להם להתחיל את המרד, עמוד 17
  • "לא יקום בעל-חיים על רעהו להרגו." ~ מתןך "שבע הדיברות".
  • "כל בעלי-החיים שווים." ~ מתוך "שבע הדיברות".

פרק שלישי[עריכה]

  • "על כל צרה, על כל פגע ידע אך מענה אחד: "אעבוד יותר" - אשר סיגל לעצמו כסיסמא פרטית." ~ על גברתן הסוס החזק
  • "כבימיו של ג'ונס עשה אף עתה את עבודתו כדרכו, באטיות ובעיקשות, לעולם אינו גורע מן המכסה ומרצונו הטוב גם לא יוסיף עליה." ~ על בנימין החמור
  • "לאחר עיון מעמיק הצהיר שלגון, כי אכן ניתן להעמיד את שבע הדיברות על דיבור אחת, לאמור: "ארבע רגליים - טוב, שתי רגליים - רע". זו כל התורה כולה, אמר, עיקר העיקרים של הבהמיזם."

פרק רביעי[עריכה]

  • "כל בעל-חיים שנתפס כשהוא מפזם אותו היה סופג מלקות בו במקום. אף על פי כן לא נדם השיר." ~ על השיר "בהמות אנגליה", עמוד 37
  • "יצורי אנוש שהאזינו לו רעדו במסתרים, שמעו בו גזר דינם." על השיר "בהמות אנגליה", עמוד 37
  • "לא יצאו חמש דקות משעה שפלשו, והם נסוגו בחרפה בדרך אשר באו בה." ~ מנוסת בני האדם לאחר קרב הרפת, עמוד 39

פרק חמישי[עריכה]

  • "אם תהיה טחנת רוח ואם לאו, אמר, החיים יהיו כאשר היו מאז ומעולם - רעים ומרים." ~ על בנימין החמור, עמוד 47
  • "בעלי-החיים האזינו תחילה לדבריו של נפוליאון ואחר לדבריו של שלגון ולא ידעו להחליט מי מהם צודק; אכן נוכחו לדעת שנוטים הם תמיד להסכים לדעתו של המדבר אותה שעה." ~ עמוד 47
  • "חברים, אני מאמין שכל בעל-חיים באחוזה יודע להעריך את הקרבן שהקריב החבר נפוליאון בהעמיסו על שכמו עול נוסף זה. אל נא תדמו בנפשכם, חברים, כי המנהיגות - תענוג! להיפך, אחריות היא, אחריות כבדה וחמורה." ~ צווחן, עמוד 51
  • "אין די באומץ רוח, נאמנות ומשמעת חשובות ממנו." ~ צווחן, עמוד 51
  • "ומני אז סיגל לעצמו את המימרה "נפוליאון צודק תמיד" כתוספת לסיסמתו הפרטית "אעבוד יותר"." ~ על גברתן, עמוד 52

פרק שישי[עריכה]

  • "כל אותה שנה עבדו בעלי-החיים כעבדים. אולם מאושרים היו בעבודתם; כל מאמץ, כל קרבן לא היה יקר בעיניהם, כי על כן היטב ידעו למי הם עמלים - הלא אך להם ולבני מינם שיבואו אחריהם ולא למען יצורי אנוש, חבר בטלנים ובני-בליעל." ~ עמוד 55
  • "אחדים מבעלי-החיים עדיין הגו ספקות קלים, אולם צווחן התחכם להם והעמיק שאלה: "התדעו בבטחה, חברים, כי לא חלום חלמתם? היש איזו אסמכתה בכתובים לאותה החלטה? הרשומה היא אי-בזה?" ומאחר שאמנם לא הועלתה על הכתב, שוכנעו בעלי-החיים כי טעות היתה בידם." ~ עמוד 59
  • "ודאי לא העליתם בדעתכם כי אי-פעם היה קיים חוק כנגד מיטות. מיטה אין פירושה אלא מקום לישון בו. ואף ערימת שחת בדיר מיטה היא, לאמיתו של דבר." ~ צווחן, עמוד 62

פרק שביעי[עריכה]

  • "כשאבד מפתח המתבן הכל היו משוכנעים כי שלגון זרקהו אל תוך הבאר. אך תמוה הדבר כי הוסיפו להאמין בכך גם לאחר שנמצא המפתח מתחת לשק קמח." ~ עמוד 70
  • "'אה, זה דבר אחר!' אמר גברתן. 'אם כך אומר החבר נפוליאון, ודאי שהוא צודק.'" ~ עמוד 73
  • "יקרה אשר יקרה, היא תשמור אמונים, תיגע ותעמול, תמלא אחר ההוראות ותקבל מרותו של נפוליאון. אף על פי כן לא לשם כך חתרו היא ושאר בעלי-החיים ולא לכך קיוו." ~ על תלתנית, עמוד 78