חוש המאבק

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוש המאבק (בצרפתית: Le Sens du combat) הוא ספר שירים מאת מישל וולבק שחלקו כתוב כשירה בפרוזה. הספר יצא לאור במקור ב־1996 ותורגם לעברית ב־2017.


  • "חוש / המאבק / רעדנו מפחד, בודדים במישור הנטוש."
  • "חופשיים ושבויים בכאבנו הקדום תחת רגלינו רחשה אדמה חבוטה."
  • "הגוף שלי שייך / למזרן של שני מטרים / אני צוחק יותר ויותר חזק / יש כל מיני פרמטרים."
  • "אנו זקוקים למטפורות חדשות; משהו דתי, שמטמיע את קיומם של מגרשי החניה התת־קרקעיים."
  • "לאהוב, זה ייעוד בחיים / זה מה שכולם אומרים ויודעים / הדיבורים שלך מיותרים / איני חש עוד את איברייך השבורים."
  • "כמו צלב שנטוע בקרקע צחיחה / שלטתי, אני, במצב. / כמו צלב מברזל, הזרועות פרושות לרווחה, / היום אני חוזר אל ביתו של האב."
  • "מה יש במבט שלי שמבריח נשים? הוא נראה להן מתרפס, להוט מדי, זועם או סוטה? אני לא יודע. נראה שלא אדע לעולם; אבל זו תמצית הסבל בחיי."
  • "אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן, נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ אֱנוֹשִׁית."
  • "אנחנו מגיעים לעולם להוטים אחרי היכרות / ולכל הקיים יש זכות להתקיים / בעינינו. אנחנו חושבים שלכל אחד מגיעה הזדמנות, / אך במוצאי שבת צריך לחיות ולהילחם, / ואז עלינו לעזוב את מחוזות הילדות."
  • "הַפְּרָט הָאֱנוֹשִׁי, הוּא עַל פִּי רֹב חַיָּה קְטַנָּה שֶׁהִיא בָּהּ בָּעֵת אַכְזָרִית ואְֻמְלָלָה, וְשֶׁיִּהְיֶה חֲסַר טַעַם לִבְטֹחַ בּוֹ אֶלָּא אִם יִקָּלַע לְמַצָּב שֶׁבּוֹ יֵהָדֵף, יְתֻחַם וִיתֻחְזַק בְּעֶקְרוֹנוֹת מַחְמִירִים שֶׁל מוּסָר."
  • "מעולם לא הצלחתי להבין את הקנטטות של יוהאן סבסטיאן באך, היחס בין שקט לרעש מדי אדריכלי. אני זקוק לצעקות, למגמה המאכלת, לאטמוספרה של מאבק שישסעו את השקט הלילי."
  • "תמיד נמשכתי אל הרגעים שבהם הדברים חדלים לתפקד. אל מצבי הקריסה של המערכת הגלובלית, שמאפשרים לנבא גורל ולא רגע, שמאפשרים להבחין בנצח שקיומו מוכחש ממילא."