חיי שנים-עשר הקיסרים

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
דף מתוך הספר

חיי שנים-עשר הקיסרים (בלטינית: De Vita Caesarum) הוא ספר ביוגרפיות מאת ההיסטוריון הרומי סווטוניוס שנכתב בשנת 121 לספירה.

כללי[עריכה]

  • "באותה מידה שקד להסב אליו את לב המלכים והפרובינציות שעל פני כל הארץ. לאחדים מהם הגיש אלפי שבויים במתנה, לאחרים שלח בלי אישורו של הסנט והעם צבאות עזר לכל מקום שרצו וכל פעם שביקשו, וכן קישט בבניינים ציבוריים נהדרים את הערים האדירות לא רק באיטליה, בשני חלקי גאליה והיספניה, אלא גם באסיה וביוון." ~ על יוליוס קיסר
  • "הפזיזות וקלות־הדעת היו בעיניו לדבר שאינו הולם כל־עיקר את המצביא המושלם; לפיכך הרבה להזכיר את הפתגמים: 'סוף הממהר לאחר', או: 'טוב שר־צבא מיושב בדעתו מאמיץ־לב', ועוד: 'כל שנעשה היטב, נעשה גם מהר'. בכלל סבור היה, שאין לפתוח בקרב או במלחמה אלא אם ברור מראש, שגדולים הסיכויים לרווח מן החשש להפסד." ~ על אוגוסטוס
  • "הוטל עונש מוות על המאמינים בכריסטוס – אלה המאמינים באמונת־הבל של כת חדשה ומושחתה." ~ על נירון
  • "לאחר שנתבסס שלטונו, ייחס את החשיבות הגדולה ביותר למחיקת זכרם של אותם שני הימים שבהם דובר על שינוי משטר־המדינה. לפיכך הכריז סליחה ומחילה עולמית על כל המעשים והדיבורים באותו זמן, ואף עמד בדיבורו." ~ על קלאודיוס
  • "ביטל את הנוהג של משפטים רצופים, ובעצמו דן היה בכל משפט ומשפט לחוד לפי הסדר. אולם בשעה שהתייחדו לשם התייעצות, לא היה משתף בשיקול את חבריו לבית־הדין באופן גלוי, אלא קרא בשתיקה ובהסתר את חוות דעתו של כל אחד, שמסרוה בכתב, ואחר היה פוסק את פסק־דינו כטוב בעיניו, כאילו הייתה זו דעת הרוב." ~ על נירון
  • "עד עתה סיפרתי עליו כעל קיסר ומעתה ואילך אספר עליו כעל מפלצת." ~ על קליגולה

על היהודים[עריכה]

  • "מנהגים דתיים זרים דיכא בחוזק־יד, בייחוד של המצרים והיהודים, וכפה על המחזיקים באמונת־הבל זו לשרוף את בגדי־הפולחן שלהם על כל אביזריו. את הנוער היהודי גייס לשירות צבאי ופיזרם בפרובינציות שאקלימן קשה; את שאר בני העם הזה, או הנוטים לדעות דומות להם הרחיק מן העיר, ואיים בעונש של עבדות־עולם על אלה שלא יצייתו." ~ על יחסו של טיבריוס כלפי היהודים
  • "בכל המזרח נפוצה אז האמונה העתיקה שהייתה מקובלת על הכול, כי ברצון הגורל ישתלטו על העולם אנשים, שיבואו מארץ־יהודה. את הנבואה הזאת שנאמרה, כפי שהוכח אחר כך על פי המאורעות שאירעו, על קיסר רומא, ייחסו היהודים לעצמם והתמרדו, רצחו את המפקח ועוד הניסו גם את הנציב הקונסולרי מסוריה כשבא להחיש עזרה, וגם נשר אחד חטפו ממנו. וכיוון שלדיכוי התקוממות זו היה צורך בצבא חזק למדי ובמצביא חרוץ... בחרו באספסיאנוס."
  • "בין השאר ניגבה המס היהודי בחומרה יתרה; בגללו נמסרו למשפט גם אלה שהתכחשו למקורם ובדרך זו לא שילמו את המס, שהוטל על עמם." ~ בימי הקיסר דומיטיאנוס