חנה בת שחר

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חנה בת שחר (נולדה ב־1944) היא סופרת ישראלית.

מתוך ספריה[עריכה]

  • "הגמישות והקלילות מעניקות לי בטחון ורוגע."
  • "חוזר הביתה לבדו, שפוף כנושא על כתפיו את נטל ההר כולו."
  • "אני מחפשת בו חום והגנה, והוא מנשק אותי ומלטף בתאווה."
  • "בשעות אחר־הצהריים המוקדמות בית הכנסת ריק ממתפללים."
  • "גופי העירום מפתיע אותי, ולפני השינה אני מציצה בו בסקרנות."
  • "במשך שנים פרנס את דמיונה, מעניק משמעות לגעגועיה ולריקנותה הרגשית."
  • "את רוצה ללדת כדי להוכיח לעצמך שעשית משהו בחיים, שהגעת לאיזה הישג."
  • "אותה שעה שעטה פנימה קבוצה מילדי הגן. מתפזרים ברעש ברחבה, מטפסים בצעקות ובצחוק על המתקנים."
  • "רטט הקול ונעימתו, המבטים החמים והחיוכים, המגעים החשאיים וכל יתר הגינונים שקוראים עליהם בספרים."
  • "מגע ידיו עדין ומתחשב, הוא היה אדיב אליה ועזר לה להתלבש. וכשייכנס שוב, האם מותר לה להסביר לו פנים?"
  • "ואז החלה בורחת אל דף הציור. לשרטט בו את המראות שבחלון, שלא יימחקו גם הם. עדות להיותם ולא רק בליבה פנימה."
  • "שעות אחר־הצהריים האלה רכות ושקטות. עננים שטים בשמיים המכחילים, והעצים מרשרשים מעלינו בעלעליהם החדשים."

אמרותיה[עריכה]

  • "היה לי פחד נורא מפני חשיפה ולא בגללי אלא בגלל המשפחה, אבל לאט־לאט התחלתי לראות שהחברה החרדית בכלל לא קוראת עיתונות יומית חילונית, לא רואה טלוויזיה, ולאינטרנט הם בכלל כמעט לא מגיעים."