חני נחמיאס

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חני נחמיאס

חני נחמיאס (נולדה ב־9 באפריל 1959), שחקנית, סופרת, בדרנית, מדבבת, כוכבת ילדים וזמרת ישראלית. שימשה גם כחברת מועצת העיר רמת גן.

  • "לפני שנתיים השתתפתי בפאנל מספרי סיפורים בכנס לאדינו עולמי בים המלח. המפגש ההוא היה משנה חיים בעבורי. התעורר בי הרצון להתחבר לשורשים ולשמר את התרבות והשפה. למזלי אני שחקנית, והבמה מאפשרת לי להביא את כל האוצר הזה לקהל הרחב – פניני הלשון, הרומנסות הספרדיות, העושר התרבותי הקשור בסיפורים העוברים מדור לדור. חשוב לי לציין שהמופע אינו פונה רק לקהל דובר לאדינו או ממוצא ספרדי. זה מופע בידור מוזיקלי שיצחיק, ירגש וינעים כל ישראלי באשר הוא." ~ על המופע שלה עם עירית ענבי "דוס צ'יקיטיקאס" לשימור שפת הלאדינו ותרבותה (רותי זוארץ, חני נחמיאס חוזרת לבית אבא: "לומדת לדינו", באתר מעריב השבוע, 13 באוקטובר 2014)
  • "הזיכרונות הכי נעימים, ואלה שהפכו את ילדותי למאושרת, הם ארוחות השישי סביב השולחן הגדול, והשירים שהושרו אחרי הסעודה. הבלקן מצטיין במטבח מדהים ובמוזיקה מענגת. שני הדברים האלה ליוו אותי כל חיי. הטעמים והניגונים." ~ על הזכרונות מבית הוריה (רותי זוארץ, חני נחמיאס חוזרת לבית אבא: "לומדת לדינו", באתר מעריב השבוע, 13 באוקטובר 2014)
  • "טום בוי זה אופי, ואופי לא משתנה. אני טום בוי גם היום, והאנרגיה המתפרצת שלי מבעבעת בי גם היום. אני עושה הכול מהר. מדברת, הולכת, חושבת. התעשייה מפנקת אותי גם עם התבגרותי. אני שחקנית עסוקה ועושה כמה דברים במקביל, בדיוק כמו פעם." ~ על אופיה התזזיתי (רותי זוארץ, חני נחמיאס חוזרת לבית אבא: "לומדת לדינו", באתר מעריב השבוע, 13 באוקטובר 2014)
  • "ההבשלה הייתה מאוד ארוכה. איזו עייפות קלינית אפיינה אותה, חוסר ריגוש שעשה לי איכס. כאילו רציתי להשיל את עור הנחש הילדותי שהיה הכי קרוב ונעים ולהמשיך לזחול הלאה בלעדיו. באתי אל הטלוויזיה החינוכית ואמרתי באומץ, זהו, אי אפשר להגיע לגיל 50 עם תוכנית ילדים, צריך גם לדעת מתי לפרוש. הלכתי, ויהורם גאון שמבוגר ממני ב־20 שנה נבחר להחליף אותי. היה בי שובע כל כך גדול שלא הסתכלתי אחורה בצער. רק הרהרתי אם היה נכון לנעול את הדלת הרמטית ולזרוק את המפתח לים. אני עדיין ממשיכה לעשות פסטיגל או פסטיבל כל שנה, אבל הקהל שלי הוא כבר ילדים שההורים שלהם גדלו עליי. לפעמים הם ניגשים ואומרים לי 'היית הבייביסיטר שלנו'. אני מסתכלת סביבי ומבינה שהפכתי פחות רלוונטית לעולם הילדים ויותר רלוונטית לעולם המבוגרים. אני זוכרת שפעם, לקראת חג החנוכה, הסוכנת שלי הייתה אומרת, שלושה מחזות זמר רוצים אותך, וגם הפסטיגל והפסטיבל והתאטרון, תחליטי במי את בוחרת. היום אני כבר לא בוחרת. היום אני עדיין עובדת קשה בחג, אבל לוקחת את מה שמציעים לי. בחנוכה הקרוב אכתוב ואביים מחזמר שיזמתי בעצמי. אני סוג של יובל המבולבל כעבור 20 שנה." ~ על השינוי שעשתה בקריירה (שרי מקובר-בליקוב, בלי סודות: חני נחמיאס נחשפת, באתר nrg‏, 21 בספטמבר 2012)
  • "אני מאוד מאוד עסוקה ולכן לא מרגישה רעב, וגם אם הפחד ישנו, הוא עדיין לא מקנן כמו מחלה ממארת ולא אוכל אותי מבפנים. אני בת 53, ילדה עם קמטוטים. סימנתי וי כמעט על כל מה שהמקצוע הזה מאפשר והייתי יכולה לשבת עכשיו ולנוח, ליהנות ממה שצברתי. אבל אני עדיין תאבה. לטיולים. לאהבה. לאוכל. ללימודים. לספורט. החיים קוראים לי ואני נענית. אני מייצרת משימות כפייתית. כשאני מתעוררת בבוקר ואומרת לבעלי, שמע, יש לי רעיון חדש, קודרות פניו. תמיד הייתי תזזיתית, קופצנית, מעשית. תמיד דיברתי מהר, עשיתי חמישה דברים במקביל. תמיד חשבתי מרחבית. היום אני הולכת לשיעורי יוגה. אם המורה הייתה יודעת מה משתולל לי בראש בזמן שכולנו יושבים בשקט, איזו רשימת מטלות אני מארגנת, איך אני כותבת, מתרגזת, מתווכחת, מתפייסת בתרגיל עשר הדקות שלה, היא הייתה זורקת אותי מהשיעור. עוד קמט, עוד קילו, עור קצת רופס, שיניים שמתחילות טיפה לזוז, אין לזה שום משמעות אם אני קמה בבוקר והיומן שלי מלא." ~ על הפעילות הקדחתנית שלה (שרי מקובר-בליקוב, בלי סודות: חני נחמיאס נחשפת, באתר nrg‏, 21 בספטמבר 2012)
  • "הכניסה לפוליטיקה הייתה אחת הטעויות הכי גדולות בחיי. הייתי אינפנטילית, נאיבית, רומנטית. חשבתי שאוכל לעשות משהו ושיקבלו אותי באהבה לפחות כמו שקיבלו אותי על הבמה. גיליתי שפוליטיקה היא סוג של התנדבות להיות שק אגרוף. בפרט אם אתה באופוזיציה. ניסיתי להיות דון קישוט, ליזום, להתווכח, להציע משהו בלהט, ואז עושים הצבעה, כל הקואליציה מרימה יד ומסירה את ההצבעה שלי מסדר היום. גם אם הייתי מציעה שלום עם סוריה והידברות עם אסד יעיפו את ההצעה כי אני באופוזיציה. רציתי להפוך את רמת גן לעיר לדוגמה. רציתי שכל הגנים שלה ייראו כמו הגנים של ארמון ורסאי וגם רציתי לפתור את בעיית בעלי החיים המשוטטים ברחובות. אנשים טובים מביאים גורים בקופסאות לעירייה, וחושבים שככה יצילו אותם, אבל בסופו של דבר הם מובילים אותם לקרמטוריום[1]. כי אין מספיק בתים לאימוץ. חשבתי לקדם מבצעי סירוס ועיקור ברחבי העיר כדי שמצעד בעלי החיים שנידונו לסבל יפסיק להגיע לרחוב, ולא הצלחתי. בתחילה באמת ובתמים חשבתי שמדובר במתנדבים שבאים לקדם אג'נדות ונושאים חברתיים, אבל מהר מאוד התברר לי שזאת ביצה מעופשת, טינופת, מים עומדים רוחשים ברחשים שפועלים מתוך אגו, כוחנות ושמירה על הכיסא בלי שום עניין בלעשות טוב יותר לתושב. ארבע שנים יותר מדי אני כבר שם, וכיוון שנותרה עוד שנה, אסיים אותה ואפרוש בשמחה. אני לא רוצה לפרוש באמצע ולהיתפס בזיכרון כגימיק שבא, נשם והתפוגג." ~ על ההרפתקאה שלה בפוליטיקה המקומית בעיר מגוריה רמת גן (שרי מקובר-בליקוב, בלי סודות: חני נחמיאס נחשפת, באתר nrg‏, 21 בספטמבר 2012)
  • "הכרתי את חנן כשעוד היה הבמאי שלי בלהקת הנחל. במידה מסוימת אני חייבת לו את הקריירה שלי. כשהתפרצה הפרשה, היה קשה מאוד להכיל את הדברים, ולדעתי גם לתקשורת היה חלק גדול בה. באתי להעיד לטובתו ולסייע לו, גם בכסף למימון ההגנה, ואני גם מבקרת אותו בכלא, כי ערך החברות חשוב בעיני יותר מכל מעשה שעשה. חנן איש נעים, ילדותי, מצחיק, חבר מאוד טוב וגם רודף שמלות. הוא היה אהוב הנשים שגם יודע לעשות חנדלך. הדבר האחרון שהסתדר לי איתו היה מניפולציות או איומים. יש בו משהו נקי, תמים, ישר, אפילו אינפנטילי. אני לא באתי להעיד על מה שקרה או לא קרה בחדרי חדרים. לא הייתי שם. באתי להעיד על האדם שאני מכירה, והאדם שאני מכירה לא יודע לעשות את הדברים שכתבו עליהם בעיתון. באתי לבקר אותו וראיתי אדם שבור, מובס, תשוש וחסר כול. היה לי חשוב להישאר איתו בקשר ולעזור לו גם במימון הייצוג המשפטי, כי הוא נותר מחוסר עבודה. חברים צריכים אותך לא רק כשהכול טוב ויושבים בבתי קפה ובמסיבות ונוסעים יחד לטיולים. חברים צריכים אותך בעיקר כשהם מתרסקים, כשכל ההוויה שלהם בוערת. אז הם צריכים אותך, שתגיש להם כוס מים." ~ על עמיתה לתוכנית "בלי סודות", חנן גולדבלט, שהורשע בעבירות מין וריצה מאסר מאחורי סורג ובריח (שרי מקובר-בליקוב, בלי סודות: חני נחמיאס נחשפת, באתר nrg‏, 21 בספטמבר 2012)
  • "אני לא נדל"ניסטית מקצועית ואני לא מתיימרת לתת טיפים, אבל אני כן יכולה להעיד מניסיוני שנדל"ן תמיד השביח את עצמו עם השנים. סבא אלברטו היקר שלי ז"ל אמר לי פעם 'אדמה ובתים אף פעם לא מבקשים אוכל, אי אפשר לגנוב אותם והערך שלהם תמיד עולה', הוא לגמרי צדק. כשהיה לי קצת כסף בצד קניתי דירה קטנה, לקחתי הלוואה להשלמת הסכום והשכרתי את הנכס, כך שההלוואה שולמה על ידי השוכרים. הנה, זה הטיפ שלי." ~ על העיסוק שלה בנדל"ן בנוסף לשלל עיסוקיה (אור שדה, גברת מפולפלת: חני נחמיאס מדברת בלי סודות, באתר nrg‏, 11 באפריל 2012)

נאמר עליה[עריכה]

  • "יש בה מן טוהר שכבש לבבות ילדים תמימים, שיודעים להבחין יותר טוב מכל פוליגרף. היא קנתה את עולמה בחיוך וגומות. תום, יושר ודרך ארץ – זוהי דרכה, וכך היא חונכה בבית היווני שלה." ~ על אופייה הייחודי של נחמיאס (רותי זוארץ, חני נחמיאס חוזרת לבית אבא: "לומדת לדינו", באתר מעריב השבוע, 13 באוקטובר 2014)

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חני נחמיאס

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ שריפת גווייה הוא הליך שבו גופה נשרפת סמוך למוות, בין אם במשרפה (בלטינית: קרֶמָטוריום) שהיא כבשן מיוחד שמגיע לטמפרטורות מתאימות ובין אם במדורה שהובערה במיוחד לצורך זה.