טוביה צפיר
טוביה צפיר (נולד ב־31 בדצמבר 1945) הוא שחקן, חקיין, קומיקאי, זמר, מדבב ומנחה טלוויזיה ישראלי.
- "שוק הבידור לילדים זה שוק, יש בו ביקוש והיצע, ואם הילדים בישראל ממשיכים כבר 30 או 40 שנה ללכת לפסטיגלים ולפסטיבלים ול'מותקים' – סימן שהם נכונים. לא הייתי מתווכח עם הצלחות. אני חושב שכל ה'מותקים' נעשו באיכות, הם נכתבו ובוימו על ידי אנשים מקצועיים. אני לא עושה דברים שהם המיץ של הזבל, לא אעשה זאת רק כדי להתפרנס. בידור לילדים זו לא מילה גסה, להפך." ~ על שוק הפסטיגלים בישראל (מאיה כהן, "בידור זו לא מילה גסה", באתר ישראל היום, 7 בדצמבר 2014)
- "האמנתי במה שקראתי בבלומברג, שאמנות צריך ליצור יש מאין ולמכור אותה, כי אם זו רק אמנות, זה לא שווה. כפדנט וכפרפקציוניסט, להתעסק רק עם המע"מ והמספרים, זה להצר את צעדיי ביצירתיות. היום, כשאני סומך על יעל, אני חולם בלילה יצירתיות, ממש ככה. חלמתי על 'טובי דובי' ורצנו עם הדמות הזאת כמה שנים טובות. אז אני לא יורד לפרטים, אבל מפעם לפעם אני בא לרואה החשבון, מציץ בספרים ומיד רואה מי נגד מי, לעומת הרבה אומנים אחרים שיסתכלו עליהם כאילו הם כתובים בהוטנטוטית." ~ על המפנה שעשה בקריירה (ליאת רון, טוביה צפיר: "בתי השקעות - באסטות שעוסקות במטבעות", באתר גלובס, 25 באוגוסט 2013)
- "זו נישה טובה כלכלית אם אתה מגיע למעמד של יובל המבולבל, רינת גבאי או שלי. זה נפלא, כי תמיד יש עוד ילדים, הקהל מתחלף. ויש גם את 'הלחם והחמאה' של אדם שרוצה לחיות טוב – החלטורות. אני חלטוריסט גאה. אני ניגש אליהן בחרדת קודש. שיחקתי בכל התיאטראות בארץ, בהצגות הכי מכובדות שיש, אבל בשביל החלטורות אני נלחם. ויש קהל בחלטורות ואפילו קהל טוב. הקהל הכי טוב הוא של הכיפות הסרוגות. גם אם אתה עושה משהו נגד הדעה שלהם, הם יקבלו אותו. עוד בלהקת הנח"ל, כשזה היה אסור, עשינו חלטורות, ומיד הבנתי שזאת נישה כלכלית מצוינת. אני מופיע בפארק נחשונית ובקניונים, ומסתכל על זה כעל הדבר הכי טוב בעולם." ~ על עולם ההצגות לילדים (ליאת רון, טוביה צפיר: "בתי השקעות - באסטות שעוסקות במטבעות", באתר גלובס, 25 באוגוסט 2013)
- "לא כועס. הוציאו אותי מהמחזור של החיקויים, כי כנראה הייתי שם יותר מדי זמן. אין מה לעשות. כל דבר נמאס, גם 'סיינפלד' ו'הסופרנוס'. אני רוצה להמשיך להיות פעיל. אני מסתכל על בני הדור שלי ואני רואה מעט מאוד שעובדים כמוני. כלכלית אני מבוסס ולא צריך לעבוד. פעם נורא רציתי לעשות את 'כנר על הגג', טוביה וטוביה. אבל לאהבת הילדים אין תחליף. אני מקבל מהם מה שאלביס רצה לקבל. מצד שני, אני יודע שאני מבצע מהדרגה השנייה. מה נשאר ממסקין חוץ מהאולם (בהבימה)? אם יעל תרצה לעשות לי אולם אחרי מותי, בסדר. לעומת זאת, מה נשאר מנעמי שמר ומחנוך לוין? המון. אז אני מבצע מהדרגה השנייה. צריך לדעת מה מקומנו. הייתי באמ"י ואני בוועדת הביקורת של אשכולות. אני לא מקנא באקו"מים, אלה שמקבלים זכויות יוצרים, אבל אני יודע שזאת אמנות אחרת. היה לי מזל להיוולד בתקופה שהקליטו, כי אחרת לא היה נשאר ממני שום דבר." ~ על הטענה שהוא לא נמצא בעולם המבוגרים (ליאת רון, טוביה צפיר: "בתי השקעות - באסטות שעוסקות במטבעות", באתר גלובס, 25 באוגוסט 2013)
- "אני חושב שבמידה רבה ראיתי את הנולד. בשלב מסוים אתה אומר לעצמך, 'אני לא יכול לחקות את אריק שרון עד אין קץ, הרי יקיאו עליי'. התחלתי להרגיש שיש שחיקה מסוימת למרות שהיה לי ביקוש ענק בהופעות. צריך לזכור, הייתי אז החקיין היחיד במדינה, בלי מתחרים. עוד לא היו אלי יצפאן(וצ) ו'ארץ נהדרת'. ואז, ב־1996, אפרים סידון(וצ), חברי הטוב מ'ניקוי ראש(וצ)', ישב עם חנוך רוזן(וצ) וכתב את 'ספר הג'ונגל(וצ)'. הם דיברו כנראה ביניהם מי יוכל לעשות את התפקיד של הדוב באלו וישר אמרו, 'טוביה לא יסכים'. אפרים הרים לי טלפון ושאל מה דעתי לשחק את התפקיד. אמרתי לו, 'אני מת לשחק את באלו הדוב'. זאת דמות שהתיישבה על המאה קילו שהייתי אז ואהבתי את האופי שלו – שמחת החיים, טוב הלב. לא ידעתי שזו תהיה חוויה מהסרטים, לא ידעתי שיהיה כל כך כיף לשחק עם תום אבני(וצ)." ~ על נטישת עולם החיקויים ומעבר לעולם הצגות הילדים (רונן טל, ניקוי ראש: טוביה צפיר פותח את הלב, באתר nrg, 28 בספטמבר 2012)
- "אם היו קוראים לי לדגל מ'ארץ נהדרת' – והם לא קוראים – אבל נניח שפתאום היה בא להם להביא איזו יציאה, בעונה הבאה ניקח גם את טוביה, סביר שהייתי מסכים, כי אני מתגעגע ואני כמובן רוצה להראות להם מאיפה משתין הדג. בשמחה. ההפסקה הזאת לא הקהתה את כישרון החיקוי שלי. זה נשאר אצלי, ואני רוצה לחזור. אני עושה הופעות ולא שומעים עליהן כי הן לא בטלוויזיה, ולא קוראים לי לדגל. אולי חושבים שאני זקן מדי, לא יודע." ~ על הרצון לחזור ולשחזר את קריירת החיקוי (רונן טל, ניקוי ראש: טוביה צפיר פותח את הלב, באתר nrg, 28 בספטמבר 2012)
- "השחקן הכי טוב, הכי גברי, הכי חתיך – ולא יצא. יצאתי קצר, 1.66 מטר ושמנמן." ~ על החלום כנער להיות מרלון ברנדו הישראלי (רונן טל, ניקוי ראש: טוביה צפיר פותח את הלב, באתר nrg, 28 בספטמבר 2012)
- " 'סבא טוביה, אתה האיש הכי טוב בעולם'. התרגשתי נורא, היו לי דמעות בעיניים. זה היה הדבר הכי מנחם שיכול להיות." ~ מצטט משפט שאמר לו ילד שצפה בהצגה שלו בתקופה בה הועמד לדין על אלימות כלפי עובדת הפקת הטלנובלה "טלנובלה בע"מ והיווה עבורו נחמה, עידוד והתרגשות (רונן טל, ניקוי ראש: טוביה צפיר פותח את הלב, באתר nrg, 28 בספטמבר 2012)
- "היא מכירה אותי טוב ויודעת שיש לי קווים אדומים. גם כשהייתי בשיא של זה אף פעם לא פגעתי בבשר החי ממש. וכשראיתי שזה הולך להגיע לזה, העברתי לה את כל החשבונות ואמרתי לה, 'מעכשיו את שומרת על הכסף'... אם היא לא הייתה סומכת עליי אני חושב שלא היינו ביחד. זו התמיכה הכי גדולה שאפשר לקבל, כשאתה מרגיש שבן הזוג סומך עליך. היה מקרה אחד שבו היא באמת הייתה ענקית. באתי הביתה עם הפנים באדמה, והיא פתחה את הדלת ושאלה 'מה קרה, כל האוניות טבעו?'. אמרתי 'כן, כל האוניות'. והיא אמרה, 'תגיד כמה'. אף פעם קודם לא אמרתי לה כמה, והפעם אמרתי. על המקום היא ענתה, 'אז מה? זה רק כסף, אתה תעשה הרבה יותר'." ~ על הזוגיות עם רעייתו יעל על רקע ההימורים להם התמכר ונגמל (רונן טל, ניקוי ראש: טוביה צפיר פותח את הלב, באתר nrg, 28 בספטמבר 2012)
- "זה נוח מצד אחד, אבל זה גם לא קל. זוג שלוקח החלטה כזאת צריך לדעת שמדובר בצעד לא פשוט. שחקן צריך מהמנהלת שלו דברים שונים ממה שהוא צריך מבת הזוג שלו. כשיש לך טענות, אתה יכול לבוא למנהל שלך ולצרוח עליו. פה זה לא הולך. במיוחד עם מזל בתולה שאוהבת מחמאות כל הזמן. היא ניזונה ממחמאות. כסף לא מעניין אותה. זה לא עובר חלק. אני מודה שפעם, כשהפרפקציוניזם היה ממלא אותי, כל טעות או שגיאה הייתה מרתיחה אותי והייתי יכול להתפרץ. היום אני ממש לא מתפרץ. אני חושב שסוף סוף התבגרתי, לפחות בנושא הזה. אני לא מתחייב על שום שטח אחר כי בגדול אני חושב שנשארתי ילד. אני בשריטות שלי מאוד צריך מן אמא כזאת, מסודרת ו־down to earth, שלא הייתה לי. זה החסך שלי, ואולי זה הסוד שמחזיק אותנו. היא קצת חולת שליטה, עדיין רוצה לשלוט בילדנו והם מתמרדים. אני לא מתמרד, אני מקבל את זה באהבה כי אני רוצה סוף סוף שתהיה לי אמא." ~ על זוגות שעובדים יחד בתחום המשחק (סמדר שילוני, צפיר לנצח, באתר ynet, 17 בנובמבר 2010)
