טוטם וטאבו

טוטם וטאבו (בגרמנית: Totem und Tabu) הוא חיבור מאת זיגמונד פרויד שיצא לאור ב־1913.

"חופש הפרט אינו תוצר של התרבות."
"אנו מכירים את האדם הקדמון ואת שלבי התפתחותו."
"הטאבו היה הוא עצמו ויתור על משהו שחפצו בו מאוד."
"הטאבו למעשה מוסיף עדיין להתקיים בקרבנו; אף על פי שהוא נתפס באופן שלילי ומכוון לתכנים אחרים, אין הוא שונה מבחינת טיבו הפסיכולוגי מ'הציווי הקטגורי' של קאנט, המבקש לפעול באופן כופה ודוחה כל הנמקה מודעת."
"הטוטמיזם הוא מוסד דתי־חברתי זר לתחושתנו היום."
"כל יחיד הינו לאמיתו של דבר אויב של התרבות, אף כי התרבות אמורה להיות מטרה לעניין האנושי האוניברסלי."
"ניסיון ראשון שלי ליישם נקודת־ראות וממצאים של הפסיכואנליזה לבעיות סתומות של פסיכולוגיית־העמים... ומצד אחר הם מנוגדים לעבודותיה של אסכולת־ציריך, המבקשות, להיפך, ליישב בעיות של הפסיכולוגיה האינדיבידואלית בעזרת חומר מתחום הפסיכולוגיה של העמים." ~ על החיבור
"בהסבר הרווח לכל תקנות הפיוס, ההגבלה, המחילה והטהרה הללו מצטרפים יחד שני עקרונות: התפשטותו של הטאבו מן המת אל כל מה שבא במגע עמו, והפחד מפני רוחו של ההרוג... כל התקנות הללו נובעות מדו־ערכיותם של רחשי־הרגש כלפי האויב."
"המלכים הראשונים היו נכרים שנועדו לאחר תקופת שלטון קצרה להיות מועלים על המזבח במועדי־חג בתורת באי־כוחה של האלוהות."
"הלוחם הפרא מטיל על עצמו הגבלות כגון אלה לשם שיווי־המשקל, לפי שהוא עומד להתיר לעצמו סיפוק מלא של רחשים אכזריים ועוינים, שבדרך־כלל הוא אסור עליו."
"האל של כל אדם ואדם נברא בצלם דמות אביו, שיחסו אל האל תלוי ביחסו אל אביו בשר־ודם, ושהוא משתנה ומתהפך לפי יחס זה, ושהאל ביסוד־מהותו אינו אלא אב מרומם."