יומנה של משרתת

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
איור מתוך הספר

יומנה של משרתת (בצרפתית: Le Journal d'une femme de chambre) הוא ספר מאת אוקטב מירבו המתאר את חייה של סלסטין המשרתת, על רקע חיי החברה הצרפתית במאה ה־19. הספר יצא לאור ב־1900 ותורגם לעברית.


  • "מתוך כוונה שלא להסתיר שום דבר."
  • "מציגים את עצמם לראווה בלי איפור ובלי מסכות."
  • "מאוהבת באהבה מכדי להפיק ממנה תועלת כלשהי."
  • "בלי להתרברב אני יכולה לומר שיש בי עידון, סגנון."
  • "עצבות היתולית זו להיות אדם; עצבות הגורמת לנו לצחוק."
  • "מי שמעניק לי אושר ופותח לי צוהר אל שעריו הלוהטים של העונג."
  • "הדרכים המדהימות, המסחררות, שבהן התגלגלתי מפה לשם, ממקום למקום."
  • "מפלרטטות בסתר, מנפנפות בבשרן הצבוע, מעפעפות, מנענעות את אחוריהן."
  • בדידות, אין פירושה לחיות לבד, אלא לחיות אצל אנשים שאינם מתעניינים בך."
  • "צורת מחשבה מלאת חיים ועצלה בעת ובעונה אחת, שמוצאת חן בעיני גברים."
  • "הנה עוד אחת שחייבת לנעול הכול במפתח, לספור בכל ערב את קוביות הסוכר ואת הצימוקים ולסמן בתוויות את הבקבוקים."
  • "אלה שאינם חשים אלא במראה החיצוני המסנוור של אנשים, אינם מסוגלים לראות עד כמה עולמה היפה של החברה הגבוהה רקוב ומלוכלך."

נאמר עליו[עריכה]

  • "פריז של סלסטין היא קטלוג מסעיר של בתים בורגניים שבהם מצאה את פרנסתה. כל בית ואורחותיו, מראיתו המהוגנת והשחיתות המסתתרת תחתיה, כל אדון וכל גברת וסטיותיהם, כל אידאולוגיה והשקר העוטף אותה." ~ מיכל זמיר