יומנו של קוסטיה ריבצב

יומנו של קוסטיה ריבצב הוא סיפור מאת נ. אוגנוב (1888 - 1938) הכתוב כיומן המתאר מנקודת מבטו של נער בן 15 את החיים בבית ספר בברית המועצות הקומוניסטית בשנות העשרים. את הספר תרגם לעברית אברהם לוינסון.

"הנני מחכה בכליון עיניים לפתיחת בית הספר. בית הספר בשבילי הוא ממש כבית הורי. ואולי יותר מעניין ממנו."
"סוף כל סוף נפתח בית הספר. הייתה תנועה רבה, רעש והמולה בכיתתנו."
"דומני, שאין לא טוב ולא רע בעולם; יותר נכון, מה שהוא רע לאחד, יכול להיות טוב לשני, ולהפך."
"נודע לי, שהיא הוציאה עליי דיבה, שאני מגדף אותה בכל מיני גידופים, כמו בשעת עמידה בתור. ובאמת – לא מיניה ולא מקצתה."
"אני, למשל, תופס את הידידות משתי בחינות. ראשית, צריכה להיות בין הנערים והנערות ידידות קולקטיבית, משותפת, ולפי דעתי היא אפשרית. אבל יש עוד ידידות אחרת, היא הידידות שבין יחידים."
"אצלנו נתארגנה פלוגה של 'חלוצים צעירים'. צריך לתת הבטחה חגיגית ואחר כן לעבור בסך מסביב לאולם... אני מבַכֵר לחכות, עד שיקבלוני אל הקומסומול."
"הנה מה שאינני מבין קצת – כיצד קושרים עניבה בניגוד להכרה הפנימית. בעד כל הון לא הייתי קושר עניבה, אף כי אני מכבד ואוהב את אבא שלי."
"אמי מחזיקה בהשקפות ישנות, ואבי – בחדשות. אוהבת אני גם את אמי וגם את אבי, ואצלם תמיד קללות וחרפות, ואפילו תגרות. אבא הוציא את האיקונין מן החדר, ואמא שוב הכניסה אותו."
"התחילה ההרשמה לקומסומול, ויחד עם סילבה מסרנו מודעה בדבר כניסתנו אל התא. אומרים, שבקרוב יספחו את תאנו לאיזו קומונה תוצרתית."
"אחרי כן הרבתה בשאלות על מטרת החיים. אמרתי לה, כי מטרת החיים היא – לחיות חיים של תועלת לעצמו ולאחרים ולהילחם בעד הקומוניזם הכללי."
"השמחה הייתה רבה, מפני שבשעת ההפסקה הגדולה, קפצו כל אנשי 'הברית' אל החצר ושחקו בכדור־רגל. מזג האוויר היה די חם, והשלג, – מסוּמס, ומשום כך היה נקל לשַׂחֵק."
"התחיל צועק, שאני בחור חצוף וגס, ואם לא ירסנו אותי, אז הוא יעזוב את בית הספר, מפני שאין שום אפשרות לעבוד."
"המורים שוכחים, שאנו אנשים כמותם, ורק יותר צעירים ואולי פחות מנוסים מהם."
"גיל־המעבר ותקופת ההתבגרות המינית עוברים עליו בקושי יוצא מן הכלל. האינסטינקטים מכריעים אצלו ודורשים סיפוק מידי לרגלי מזגו. גס, חצוּף ועוקץ עד לקצה הגבול."
"לדעתי, בתעמולה אנטי־דתית נחוץ שיהיה דבר־מה מצחיק ומבדח עד למאד, ואז הוא קולע למטרתו. וכל מיני הרצאות והקראות, בייחוד אלו כמו אתמול, יותר משהן מקרבות הן דוחות."
"ידעתי גם ידעתי, שהריקודים אסורים הם, משום כך שִדַלתי את אחד הבחורים והתחלנו מכשילים את הבחורות על ידי פישוט־רגל. פרץ קול צפצוף ויבבה."
"עד עכשיו אין סדר גמור בבית ספרנו. מיתתו של ו.א. לנין הדהימה כה את כולנו וזעזעה כה את חיינו הפשוטים והרגילים, עד שאי אפשר להשליט סדר בלימודים ובשעשועים."
"ניתנה לכל אדם האפשרות להשתתף בעבודה הציבורית ובפוליטיקה, כשאפשר לבחור באחד המקצועות לפי נטיית־הלב, ולצעוד, לצעוד קדימה מתוך הכרה מעודדת, שזכינו לתורת־חיים מחודשת."
"עליי למצוא פתרון־מה לשאלת המין, מפני שהיא מדכאה אותי עד היסוד בי. הגיע לידי כך, שהיום על הבמה, כשכל הבחורות לבשו את תלבושתן ועשו את תסרוקתן, והדחק על הבמה היה גדול, דחפתי אותן אל אחת הפינות."
"לרגלי כל הרפתקאות־החורף הזנחתי את כל הלימודים, והרי הקיץ לא בשמים, הנה הוא ממשמש ובא, ואם לא אעמוד עכשיו בבחינה, לא אוכל גם לטייל בימות הקיץ כדבעי. מספרים, שיהיה גם לימודי־קיץ."
"אחרי כן הוסיפה, שתנהל בעצמה את לימודי הקיץ ותוותר על זכות החופשה. תוכנית הלימודים היא: 1) חקירת אחד הכפרים בסביבת העיר והכנסתו תחת השלטון; 2) השתתפות בחפירת עתיקות יחד עם עוזרי המוּזאום לידיעת המולדת; 3) טיולים לשם חקירת הטבע; 4) טיולים לשם ידיעת החברה."
"אחרי כן התחילה מלמדת אותי כיצד נושקים את השפתיים, אבל הדבר לא גרם לי נעימות יתירה, מפני ששיניה שחומות, ומלבד מי־הבשמים נודף ממנה גם ריח של טבק."
"בקרב הבחורים נפוצה תכף שמועה – את מקורה אינני יודע – שהגישו מסירה על בית ספרנו, ובמסירה כאילו הוגד, שלבית ספרנו יש נטייה בורגנית."
"האידאולוגיה היא עזרה וסעד בחיים, אמת ויציב. אבל לא תמיד יודעת את, היכן האוֹרֵינְטַצִיָה הנכונה."
"בספרות יותר קל להתמצא מאשר במעשי יום יום. כל יצירה ספרותית אפשר לקרוא פעמים אחדות ואחרי כן לחקור ולברר אותה, אבל במקרי החיים צריך תמיד להחליט תכף ומיד."
"נבחרתי מטעם המשמר אל מועצת בית הספר. החלוצים נענעו אותי באוויר. אינני יודע מדוע, אבל הבחורים הצעירים חובבים אותי. יחי משמרנו החלוצי!"

קישורים חיצוניים

נוסח מלא של הסיפור בפרויקט בן־יהודה