יפעת קריב
יפעת קריב (נולדה ב־23 בנובמבר 1973), חברת הכנסת ה־19 מטעם מפלגת יש עתיד. קריב היא עובדת סוציאלית, פעילה חברתית, ראש אגף צעירים במשרד לפיתוח הנגב והגליל לשעבר, חברת מועצת העיר הוד השרון ויו"ר מועצת הנשים בעיר.
- "נתניהו לא מצליח להרכיב קואליציה חלופית ולכן החליט לבחור בדרך של טרור והפחדה ולהדליק את המזרח התיכון. אדוני ראש הממשלה - הפעם זה לא יעבוד" ~ בהודעה לעיתונות כתגובה לידיעות על תקיפה ישראלית בסוריה, 9 בדצמבר 2014
- "כמעט איבדתי ילד, מזרק אפיפן מציל חיים! זהו איננו התקף האלרגי הראשון של בני, אך כל התקף קשה מקודמיו. הפעם זה היה אחד ההתקפים הקשים, וברור שאם הוא לא היה מזריק אפיפן הוא היה מת מהבצקת, שהלכה וחסמה לו את כלי הנשימה. עומר מצויד במזרק לכל מקום שהוא הולך, דווקא משום שאנחנו מורגלים בהיסטוריה קשה ורצופת אשפוזים. אבל הטרגדיה הזו יכולה לקרות לרבים אחרים שכלל לא מודעים לכך שהם אלרגיים. הצעת החוק באמת מצילה חיים ותימנע מקרי מוות מיותרים שמתרחשים כל שנה ~ יפעת קריב על הצעת החוק לפיה מסעדות תצטרכנה להיות מצוידות במזרקי אפיפן ("מזרק אפיפן הציל את חיי בנה של ח"כ יפעת קריב", אתר סרוגים, תאריך 18.7.2014)
- "הדברים החשובים ביותר הם ההכרה בניצולי שואה שעלו אחרי 1953. מבחינתי זה תיקון היסטורי. להכיר בכל ניצולי השואה. היום אנחנו יודעים במי מדובר. סוף סוף יש רשימה למדינת ישראל. יודעים מי הם אותם 190 אלף ניצולי השואה, מה מצבם ומה צריך לתת להם. ניצולי השואה בודדים. כולנו צריכים להיות איתם. לא הגיוני שניצול שואה יאכל לבד ארוחת ערב. נשב עם ניצולי השואה בבתים בסלון ונקשיב לסיפורים שלהם ולא להשאיר אותם ביום ראשון בערב לבד, זה ערב קשה מדי" יפעת קריב על תופעת ניצולי השואה בישראל ("יום הזיכרון לשואה ולגבורה - ניצולי השואה בודדים", אתר ישראל היום 27.04.2014).
- "זה יותר קל מלמצוא גנב או רוצח. אין בעיה למצוא את מפיצי התכנים המיניים. כך למשל גבר ואישה קיימו יחסי מין, הסרטים הופצו, ברור שהוא הפיץ אותם, והוא צילם. אין פה יותר מדי אנשים שהיו בחדר. זה פשוט." ~ קריב דוחה את ההשגות בדבר הקושי לאכוף את החוק של איסור הפצת סרטונים/תמונות מיניים (מתן חצרוני, החוק אושר, אבל במשטרה מתריעים: קשה מאוד לאתר מפיץ סרטוני ותמונות מין ברשת, באתר mako, 7 בינואר 2014)
- "תרומת איברים היא נתינה אמיתית, עם משמעות עמוקה של הצלת חיים ועזרה לזולת. זה הדבר הכי חשוב שיש, וזו זכות גדולה מאוד. אדם שמוכן לתרום את איבריו לאחר מותו הוא בר מזל בעצם הנתינה, וכל מי שיכול כדאי שיעשה את זה וגם יחנך לנושא ויעביר את המסר הלאה." ~ על חשיבות החתימה על כרטיס אד"י (עדנה אברמסון, ח"כ יפעת קריב: "כרטיס אדי מונע סחר איברים", באתר ynet, 6 בינואר 2014)
- "בימים אלה אנו עדים לעוד ועוד מקרים של תקיפות מיניות שתועדו ומופצים בציבור ללא מעצורים וללא גבולות. ההתערבות החקיקתית הזאת היא הכרחית ותעזור להילחם בתופעה המזעזעת של 'אונס וירטואלי'. ברור לנו שקצב החקיקה מאחר תמיד את המציאות הטכנולוגית והווירטואלית שבה אנו חיים. מדובר בחוק פורץ דרך גם בהיבט החקיקתי וגם בהיבט הנורמטיבי והערכי. זה הישג גדול לקורבנות של עבירות מין. אנחנו צריכים להבין שהפצה של סרטים ותמונות כאלה היא לא מעשי קונדס, הם עלולים להרוס חיים של אנשים ושל נערות צעירות, שחלקן מפתחות לאחר מכן רצון להתאבד או שהופכות בעל כורחן לכוכבות פורנו. זו תופעה מסוכנת שצריך לעקור מהשורש, ואני שמחה שגם כנסת ישראל חושבת ככה." ~ על אישור החוק שקובע מאסר בפועל על הפצת סרטונים/תמונות מיניים (מורן אזולאי, אושר: עד 5 שנות מאסר למפיץ תמונות מיניות, באתר פרוגי, 6 בינואר 2014)
- "איש מאתנו לא רוצה להוציא ילדים מביתם, אך כעובדת סוציאלית לשעבר, אני יודעת שילדים שהיו מוצאים מביתם בזמן – חייהם לא היו נהרסים." ~ קריב דוחה בדיון בכנסת את הטענות בדבר הקלות הבלתי נסבלת של הוצאת ילדים מבתיהם (גדעון אלון, בעקבות תחקיר "שישבת": יגובשו נהלים חדשים להוצאת ילד מהוריו, באתר ישראל היום, 31 בדצמבר 2013)
- "לא סתם הדיון הזה מתקיים בוועדת החינוך. יש לו ערך חינוכי וערכי, וצריך לבחון את התקנות בצורה מקיפה. בנוסף, כשראיתי את הסרטונים שאלתי את עצמי, כעובדת סוציאלית, מה קורה לאותם נשים וגברים שנאלצים להרוג את בעלי החיים? הם עובדים בשכר מינימום שאין להם הרבה ברירה אלא לעבוד שם, ואני מנסה לחשוב מה קורה לאמא לילדים שנאלצת כל יום להרוג אפרוחים – האם היא מקבלת איזשהו טיפול נפשי? איך חוזרים הביתה מעבודה כזאת, ואיך מטפלים בילדים? האם מישהו מתייחס למה שעובר על אותם עובדים מבחינה נפשית, מה הם לוקחים איתם הביתה אחרי שנים של עבודה במדגרות האלה?" ~ בדיון בכנסת בעקבות תחקיר "כלבוטק" על האפרוחים (משרד החקלאות הגיש תקנות להמתת אפרוחים בתעשיית הביצים, באתר הפורטל הישראלי לחקלאות טבע וסביבה, 23 בדצמבר 2013)
