יפתח רייכר-עתיר
יפתח רייכר-עתיר (נולד ב-1950), תת אלוף במילואים, שירת כמפקד סיירת צנחנים והיה סגן מפקד סיירת מטכ"ל במבצע אנטבה.
- "הגעתי ליחידה כקצין מנוסה אחרי שכבר פיקדתי על סיירת צנחנים וביחידה למדתי איך עושים את הדברים אחרת: איך מחנכים בלי לטרטר; איך מגיעים למיצוי היכולת דרך הענקת סמכויות למפקדים והטלת אחריות על חיילים; איך ניגשים למשימה, מורכבת ככל שתהיה, ומצליחים לבצע אותה באופן מושלם. אם כן, גם אני לא אובייקטיווי. אני אוהב את היחידה ואת לוחמיה, ומתוך זווית הראייה הזאת אפשר לגשת ולנסות לעסוק בסיפור שלה." ~ (מקור)
- "את הסוד של היחידה, ומה היא בדיוק עושה בארצות אויב, יש להשאיר לדעתי במקומו, במרתפי חיל המודיעין ובלבות החיילים. והחידה? אני לוקח לעצמי זכות להציע פרשנות משלי, בתוספת לזו של שור ואחרים, לדבר שעושה את היחידה למיוחדת, לדבר שהופך אותה לכור היתוך שממשיך להוציא מתוכו מבצעים, נורמות ביצוע ומפקדים מעולים. הסוד לדעתי טמון בכך שחיילי היחידה ומפקדיה מתאמנים למבצעים מוגדרים היטב. בהתאם למורשתו של אברהם ארנן כולם שותפים לעשייה (ביחד עם הגופים המודיעיניים). הם לומדים להתכונן היטב, לא להשאיר דבר ליד המקרה, ובכל זאת לדעת לטפל בבלתי צפוי. במלחמת לבנון השנייה הוכיחה היחידה שהיא מסוגלת להתאים את יכולותיה המיוחדות לצורכי המלחמה, וביצעה בזמן קצר ובתנאי אי ודאות רבים את הפשיטה המוטסת בבעל בק. על פי המסורת של ארנן הלוחמים יודעים להיעזר במי שיודע יותר מהם, לשכנע את מפקדיהם שהם מסוגלים לבצע, לעצור מבצע אם התנאים לביצועו לא הבשילו, ולא להפסיק את תהליכי השיפור וההשתנות." ~ (מקור)
- "גדולתו של "אמנות המלחמה" היא בפשטותו. אבל זה יהיה די שטחי לומר שהוא טקסט כובש ומשכנע רק בגלל שתוכנו מובן מאליו, או בגלל שכל הקוראים בו יכולים לומר: 'בדיוק ככה אני חושב', ו'אמרתי לכם'. יש בו הרבה יותר מזה. 'אמנות המלחמה' קובע ומתאר את העקרונות הצבאיים הנצחיים של הערכת המצב חסרת הפניות וקרת הרוח ואת עקרונות הפעלת הכוח בלחימה. כמו כן, הוא מקדיש חשיבות רבה להכנות למלחמה, לטיפול בחיילים וליחסים בין הדרג המדיני לדרג הצבאי." ~ (מקור)
- "כאיש מודיעין לשעבר נמשכו עיני באופן טבעי לפרקים העוסקים בהטעיה, בהסתרת הכוונות ובשימוש במרגלים. סון טסו מקדיש להם פרק נרחב, וטוען ש'מכל האנשים שנמצאים בקשרי ידידות עם הגנרל, המרגלים צריכים להיות הקרובים אליו ביותר'. הוא מוסיף ואומר שמי שאיננו חכם ונבון, אנושי והוגן, אינו יכול להפעיל מרגלים. הייתי מעורב יותר משני עשורים בעשייה מודיעינית וזכיתי לא רק להיות בקשרי ידידות עם הגנרל - אלא להיות גנרל בעצמי. אני יכול להעיד מכלי ראשון שסון טסו צדק ואני מקווה שעמיתי ואני היינו חכמים ונבונים, אנושיים והוגנים. כמו כן נהניתי לקרוא כיצד הוא מדגיש (וזה חשוב לכל מי ששוגה באשליה הקובעת שאם תרצה משהו בכל מאודך - הוא יתגשם) שאסור שהערכת הסיכויים והסיכונים תסתמך על מאוויי לב, על היקשים מהעבר או על התייעצויות עם ידעונים למיניהם. היא צריכה להיות מבוססת על ידיעת האויב וזו תושג באמצעות מודיעין טוב. כמובן שנותר רק להסכים, אלא שאני יודע מניסיוני עד כמה קשה להשיג מודיעין עדכני, בעיקר של כוונות האויב." ~ (מקור)
- "לפני חמש שנים, כשסיימתי את עבודתי בכור, החלטתי שכדאי לנצל את העובדה שיש לי חסכונות ופנסיה צבאית (בשנת 1994 השתחררתי כתא"ל בחיל המודיעין), ולעשות שינוי כיוון אמיתי. לא חיפשתי; התפניתי מכל עיסוקיי בצורה מוחלטת, ישבתי בבית, וחיכיתי למה שיבוא. אחרי מספר שבועות זה הגיע: התיישבתי ליד המחשב וכתבתי בשלושה שבועות את כתב היד של ספרי "עסקת חבילה". נעזרתי בעורך מקצועי, ופניתי להוצאות ספרים. הספר נדחה, ואז הבנתי שכמו בכל מקצוע, גם כאן צריך ללמוד את המקצוע." ~ (ראיון)
- "'בצנחנים', הוא יגיד, 'זה לא מקובל, אנחנו בוכים רק בכותל, ועל אהבה לא כתוב שום דבר'." ~ מתוך ספרו "עסקת חבילה" (מקור)
- "המשפט הראשון בספר הוא: 'המלחמה היא בעלת חשיבות עליונה למדינה. זהו עניין של חיים ומוות, נתיב המוביל להישרדות או לאבדון. לפיכך יש ללמוד היטב את אמנות המלחמה'. חכם סיני אחד אמר, מיליוני אנשים קראו ואני מניח שהספר נמצא גם בספריות של מנהיגינו. ומה המחשבה הראשונה שעולה בראשי? מדוע קברניטינו לא למדו דבר מאמנות המלחמה לפני שיצאו למלחמת לבנון השנייה? האם ייתכן שכלל לא קראו את הספר?" ~ (מקור)
נאמר עליו
[עריכה]- "בחלק המזרחי התקדם הכוח בפיקודו של סגן רייכר ועבר את הגדר. תחתיו פעלו כוח רתק בפיקוד סג"מ עופר, כוח בפיקוד סגן אודי וכוח בפיקוד סגן ראובן. למרות שדורון כבר פתח באש בצד המערבי המשיך הכוח להתקדם בשקט עד שזיהה אוהל נ"מ שהיה ממוקם על טרסה גבוהה. הכוח זרק לאוהל רימון שהצית אותו והוא נשרף כליל. במקביל שלח רייכר את חוליית הרתק שתפסה את הרחבה במרכז הבסיס ומשם ריתקה באש את הבניין ממנו ברחו המחבלים. אח"כ התקדם הכוח של אודי דרומה תוך שהוא משמיד עמדה שהייתה על גג אחד המבנים. כשהגיע לבניין הדרומי פגע הכוח של אודי במחבל ופוצץ את דלת אחד החדרים בעזרת לבנת חבלה. בחדר נמצאו שני מחבלים הרוגים. את שאר החדרים טיהר הכוח של רייכר בעזרת רימונים. באחד החדרים היה תנור נפט שהתלקח וגרם לשריפה במקום. בעקבות כך התפוצצה תחמושת רבה עד לסיום הטיהור. כשסיימו לטהר את הבסיס הניחו מטעני "גור" בכל החדרים וחזרו לנקודת ההיערכות משם פוצצו את המטענים. התברר שמטען אחד לא התפוצץ והיה צורך לחזור ולחבר את המנגנון כראוי. גם בניין זה פוצץ והכוח החל בנסיגה לעבר מקום המפגש עם המח"ט. בבסיס זה נהרגו כ-18 מחבלים. לכוח לא היו נפגעים וכל הטיהור כולו לקח כעשר דקות." ~ על מבצע "ברדס 54-55" בו השתתף כקצין צעיר בגדוד הצנחנים 202. (מקור)
