"אינני ממציא דמויות שכן אלוהים כבר המציא מיליוני דמויות... ממש כשם שמומחים לטביעות אצבעות אינם יוצרים טביעות אצבעות אלא לומדים כיצד לקרוא אותם".[5]
"סיפור משמעו עבורי עלילה בעלת הפתעה... הרי כך הם החיים, מלאי הפתעות".[6]
"היהודים היו בגלות למשך 2,000 שנה, חיו במאות ארצות, דיברו במאות שפות ועם זאת שמרו על לשונם העתיקה, העברית. הם שמרו גם על הארמית ולאחר מכן על היידיש, שמרו על ספריהם ושמרו על אמונתם".[7]
"הספק הוא חלק מכל דת. כל ההוגים הדתיים היו גם ספקנים".[8]
"הידע שלנו הוא אי קטן באוקיינוס הגדול של הלא נודע".[9]
"ילדים אינם קוראים על מנת לגלות את זהותם, להשתחרר מאשמה, להרוות את הצמא למרד או לברוח מהניכור. אין להם צורך בפסיכולוגיה... הם עדיין מאמינים באלוהים, במשפחה, במלאכים ושדים, במכשפות, בגובלינים, בלוגיקה, בכנות, בפיסוק ובשאר דברים מיושנים... כאשר ספר משעמם הם מפהקים בלי בושה. הם אינם מצפים מהסופר לגאול את האנושות אלא משאירים למבוגרים את האשליות הילדותיות הללו".[10]
"באיזה שהוא מקום ידעתי שזהו אוצר רוחני בשבילי. הכול בתוכי קרא: על זה צריך לספר. את זה צריך לתאר." ~ בית הדין של אבא
"כשאיזה גנב מן החבורה היה צריך לכתוב מכתב לאבא־אמא, או לבואנוס איירס, הוא היה בא אל יארמה כדי שיכתוב עבורו. יארמה כתב את המכתב ביידיש, ואת הכתובת על המעטפה - ברוסית." ~ יארמה וקיילה
"הוא השתייך לדור הישן. כעת צמח דור חדש של גנבים, כייסים, גובי דמי חסות, בריונים ופרחחים שהיו מוכנים לסכן את חירותם ולרצוח תמורת כמה פרוטות. אבל הדור הוותיק עדיין היה מספיק חזק, והיה בכוחו לחסום את הזאטוטים מלהתקרב יותר מדי אל הצלחת." ~ יארמה וקיילה
"הרמן הספיד בלבו את העכברה, שבילתה במחיצתו חלק מחייה ונאלצה לעזוב את העולם הזה בגללו: 'מה הם יודעים - המלומדים האלה, הפילוסופים האלה, כל שועי העולם - על ברייה שכמותך? הם שכנעו את עצמם כי האדם, המזיק הגדול מכולם, הוא נזר הבריאה. כל שאר היצורים לא נוצרו אלא כדי לספק לו מזון, עורות ופרוות; הם ערוכים לשימושו, והוא רשאי לענותם ולהשמידם ככל שיחפוץ. ביחס לבעלי החיים, כל בני האדם הם נאצים וכל יום הוא טרבלינקה." ~ כותב המכתבים
"דווקא משום שאלוהים רוצה שאנשים יהרגו זה את זה וישחטו בהמות תמימות זו הסיבה מדוע בני האדם צריכים לעזור לבני אדם ובעלי חיים, ובכך להפגין שהם לא מאשרים את הדרך שבה אלוהים מנהל את העולם." ~ אהבה וגלות
"יאשה היה בקיא באותיות הקטנות. ידע לקרוא רוסית ופולנית, ושלט בחישובים מחוכמים. לכן כל ויכוח אתו היה הימור עם הפסד ברור."
"בלובלין הופיע לעתים רחוקות, ואלה שראו את הלהטים שלו סיפרו על כך בהתפעלות. הוא הלך על ידיו, אכל אש, בלע חרבות והתהפך לאחור כמו קוף. היו לו כמה וכמה להטים, שאיש לא היה יכול לחקותם. היו סוגרים אותו בלילה בתוך תא נעול מבחוץ, ובבוקר הוא שוטט לו בנחת בשוק. המנעול נשאר שלם. דבר לא עזר. "
"הנשמה, כמוה כגוף, מסוגלת לשאת פגעים רבים עד למידה מסוימת ולא יותר. אחר כך חדלים לחוש כאב."
"דומה שדברי הרמאן יצאו מפיו כצליל הקיים בזכות עצמו, ורק מאוחר יותר היה יורד לעומקה של תחבולה שזמם ותיכנן. מאחורי סערת רגשות מטורפת זו, ניצב מהמר מנוסה המתגבר על סיכון יום־יומי."
"הרמאן יכול היה לחוש את טעם הדייסה, להאזין למלמולי אביו בשעת קריאתו, לקול אימו הפונה אל יאדוויגה במטבח, לצלצוליהם של פעמוני המזחלות הגוררות בולי־עץ שאיכר הביאם מהיער."
"שוב אני באירופה שבה קיימים זה לצד זה הישן והחדש. ליד החלון הפתוח ריענן אותי משב, שניחוחו נשכח ממני בשנות ישיבתי באמריקה. רעננות השדות היתה בו. ריח וארשה, בילגוריי ומשהו שאין להגדירו."
"הוא הצביע על מצבות זיכרון, בניינים עתיקים וכנסיות ברובע אלפמה. נכנסנו לסימטה המספיקה למעבר מכונית אחת בלבד."
"הצעירים היו שקטים להפליא, ונהגו במבוגרים כבוד מהסוג שגם אני חונכתי לקיימו."
"היא שאלה אותי משהו בפורטוגזית, אבל הקול וצלילו היו כצלילי היידיש של אסתר. נדמה היה לי, שהבינותי את המילים שלה לפני שתורגמו."
"אבא היה בן־אדם חכם, סנדלר טוב, בעל־צדקה, והאיש ההגון ביותר בפראמפול. מילה שלו הייתה תמיד מילה. מעולם לא הבטיח דבר אם לא ידע בוודאות שהוא יכול לעמוד בדיבורו."
"המחשבה על שלשלת הדורות שנמתחת בינו ובין האבות הקדומים גרמה לו הנאה רבה. זה היה כאילו גם הוא — אבא הסנדלר — נמנה עם צאצאי ירך יעקב, וגם לו יש חלק בחוּמש: הוא וילדיו הם בני זרע ישראל, והם יהיו רבים כחול אשר על שפת הים וככוכבי השמיים במרום."
"הרגיש שהעיירה הקטנה שלו היא טבור העולם, וביתו הקט ניצב בראש הטבור הזה, ומפעם לפעם חשב שכאשר המשיח יבוא וכל היהודים יעלו לארץ ישראל עם רכושם ובני ביתם, הוא יישאר לגור בפראמפול, באותה בקתה על ראש הגבעה. אבל בשבתות ובחגים הוא יעלה על ענן ויעוף איתו לירושלים."
^המקור האנגלי:
We must believe in free will — we have no choice.
משפט אירוני ששימש את זינגר בראיונות רבים
^המקור האנגלי:
Life is God's novel. Let him write it.
צוטט ב- Voices for Life שיצא ב-1975
^המקור האנגלי:
I am thankful, of course, for the prize and thankful to God for each story, each idea, each word, each day.
על זכייתו בפרס נובל, במגזין טיים (16 באוקטובר 1978)
^המקור האנגלי:
When you betray somebody else, you also betray yourself.
פורסם בניו יורק טיימס ב-26 בנובמבר 1978
^המקור האנגלי:
I don't invent characters because the Almightly has already invented millions… Just like experts at fingerprints do not create fingerprints but learn how to read them.
פורסם בניו יורק טיימס ב-26 בנובמבר 1978
^המקור האנגלי:
A story to me means a plot where there is some surprise… Because that is how life is — full of surprises.
פורסם בניו יורק טיימס ב-26 בנובמבר 1978
^המקור האנגלי:
The Jewish people have been in exile for 2,000 years; they have lived in hundreds of countries, spoken hundreds of languages and still they kept their old language, Hebrew. They kept their Aramaic, later their Yiddish; they kept their books; they kept their faith.
פורסם בניו יורק טיימס ב-26 בנובמבר 1978
^המקור האנגלי:
Doubt is part of all religion. All the religious thinkers were doubters.
פורסם בניו יורק טיימס ב-3 בדצמבר 1978
^המקור האנגלי:
Our knowledge is a little island in a great ocean of nonknowledge.
פורסם בניו יורק טיימס ב-3 בדצמבר 1978
^המקור האנגלי:
Children don't read to find their identity, to free themselves from guilt, to quench the thirst for rebellion or to get rid of alienation. They have no use for psychology... They still believe in God, the family, angels, devils, witches, goblins, logic, clarity, punctuation, and other such obsolete stuff... When a book is boring, they yawn openly. They don't expect their writer to redeem humanity, but leave to adults such childish illusions.
מתוך הרצאת הנובל שלו כפי שצוטטה בעיתון The Observer מה-17 בדצמבר 1978
.jpg)
