ישראל פנקס
ישראל פנקס (נולד ב־28 בינואר 1935) הוא משורר ישראלי.
מתוך שיריו
[עריכה]- "אֱמֹר תָּמִיד אֶת אֲשֶׁר אַתָּה חוֹשֵׁב לֶאֱמֶת, נִתָּן לְהִסְתַּפֵּק בְּכָךְ."
- "מבטן הספינה, השטה למרחקים, אני ניבט קשוב. המים מרחמים. הערב, כמו לפני אלף שנה."
- "בים העתיק שלנו אין חדש. רק הרוח משתנה. אינני חושב שהחמצתי משהו. כול שניתן מאז הוא מתנה."
- "לפעמים עוברות לידי אוניות־סוחר עליזות. הייתי רוצה להחליף עמן אותות דגלים. צבעוניים, אבל אינני יכול: אני מפליג לתפקיד הרציני."
- "איך הראו לנו באגדה על הילד הטוב והילד הרע, הדרך שעושה אדם על האדמה, עולה במדרגות ויורד, וקטן בהן כאפונה, איך חוזר הכול אל ההתחלה."
- "אם אני כותב שאני מבקש להשאיר כאן שמחה, האם אני משאיר כאן שמחה?"
- "הָאַהֲבָה אֵינֶנָּה גּוּף. אִם הִיא פּוֹנָה לְפֶתַע וְהוֹלֶכֶת, אַל תְּבַקְּשׁוּ כִּי תָּסֵב אֲלֵיכֶם אֶת רֹאשָׁהּ."
- "כֹּחָה וְיָפְיָהּ הָאֲמִתִּיִּים מִתְגַּלִּים דַּוְקָא כְּשֶׁהִיא מִתְרַחֶקֶת, קוֹבַעַת אֶת מַסְלוּלָהּ וְאֶת מְקוֹמָהּ הַמְּדֻיָּקִים בְּחַיֵּינוּ, עָרִיצָה כְּמוֹ חַג."
- "הועבר כך מכתב. השנים מחקו את הכְּתב. אך ניתן עוד לשמוע, מן הקונכייה והים ניתן עוד לשמוע, שמישהו כאן פעם אהב."
- "הרגשות העדינים ביותר, הם באים לשבת על־יד, ושוב פורחים. אין הם יכולים להישאר עוד איתנו. אסור שיהיו שלנו כל הזמן. עליהם להתעופף ולבוא אל אחרים, צעירים יותר, או הזקוקים להם ברגע זה יותר מאיתנו. כעבור שנים, ישובו אלינו. למענם באנו."
- "מָחָר נְפָרֵק אֶת הַתַּפְאוּרוֹת, נְקַפֵּל הֵיטֵב אֶת הַתִּלְבּוֹשׁוֹת נֶאֱסֹף אֶת הָאֲבִיזָרִים וְאֶת הַצִּיּוּד הַחַשְׁמַלִּי. אֵלֶּה יֵאָרְזוּ בְּאַרְגָּזִים שֶׁיְּפֻנּוּ עַד מְהֵרָה אֶל קוֹמַת הַמַּרְתֵּף. שׁוּב אֵין לָנוּ צֹרֶךְ בָּהֶם. עֲשׂוּ בָּהֶם שִׁמּוּשׁ אַתֶּם אִם תּוּכְלוּ."
אמרותיו
[עריכה]- "בבית שמעו הרבה מוזיקה ודיברו בולגרית, גרמנית וצרפתית... נולדתי בתוך תרבות אירופה. כאשר הגעתי לארץ שאלתי את עצמי מה אני עושה עם העברית הזאת. איך אוכל לקשר בין מה שבתוכי, בין מה שגדלתי עליו, לבין העברית."
- "האיטלקים, כאשר הם הולכים לצבא, יוצא הסמל עם כובע הנוצות וצועק: 'כשישרוק הכדור הראשון, יינצל מי שיכול'. מאוד מצא חן בעיני הרעיון. לפעמים צריך לחרוג מהמעשיות כדי להבין את המגוחך."