לדלג לתוכן

כמיהה (ספר)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

כמיהה הוא רומן מאת יהודית רותם שיצא לאור ב־2006.


  • "לו היה לצידה להרגיע את הלמות ליבה."
  • "חום, שקט, נוחות, תחושת הישג, מה עוד נחוץ לאדם? אהבה."
  • הליכתו, ששימרה עדיין זקיפות וכוח, ניכרה עצבות מה, תחושה של ויתור, והבנה שהגיע יומם של הצעירים."
  • "משפחה, כמו עם, זקוקה למיתוס, לאגדה שתייפה את המציאות ותוסיף לה הילה."
  • "הוא עבד ללא ליאות והצלחתו, שגדלה משנה לשנה, אִפשרה למשפחתו חיי אמידות נוחים אך לא מנקרי עיניים. זכויות האזרח שרכש, הכבוד שרחשו כלפיו לקוחותיו וידידיו, השכיחו ממנו את מחוז הולדתו."
  • "צעיר ילדיו, שנולד במרחביה הפתוחים של האימפריה, נמשך אל החלק העמום בזהותו של אביו, אל משפחתו שנותרה מאחור – המון רב של דודים ודודות, בני דודים ודודות וילדיהם, רחוקים אך נוכחים בתוכו."
  • "רפואה היא ייעודו, היא שליחותו, היא חסד ואמת. אביו ואחיו אומרים שאנשים מכבדים מי שיש בידו דיפלומה של רופא. כרופא, יוכל לסייע יותר מאדם רגיל."
  • "פרעות. המילה העברית ל'פוגרום' מופיעה תמיד ברבים, הסביר לו עזרא, אחיו הלמדן. בעצם המילה מתקיימת משמעותה: הכול נפרע: הסדר, ההיגיון, האנושיות. רוע והרס בצורת הרבים שלו. ואולי זוהי האנושיות – הרוע? אולי טמון הרוע בכולנו?"