לאה איני

לאה איני, 2014

לאה איני (נולדה ב־1962) היא סופרת ומשוררת ישראלית.

גאות החול (1992)

• "בעיניים אתה יכול, אם אתה רוצה, לראות שהתשובה ‘שלוש ורבע’, או ‘עשרים דקות’, אינה האמיתית. כי יש באישון מין רצד אחד שבור, שכמֵה לומר: ‘כבר איבדתי את הזמן’ או ‘נצח נצחים’. ואז אני חושבת – לכל הרוחות, היינו בני־מזל.”
• "כבר חודש שאתה לא מבקר שם. הייתכן, ישי, שמאז התאונה הטיפשית הזו במילואים, הזמן שלי נעצר, ודווקא הגוף הוא שתפס תאוצה? ואולי זה בגלל החרדה של הפות להיעזב ככה. מה יש, גם הוא מתאבל, לא?"
• "בטוח שהשכנים מקנאים, אני חושבת, סוף־סוף אישה צעירה שלא מוותרת, שבאה להמשיך את החיים המשותפים מאיפה שמישהו החליט שהם ישתנו."

בת המקום (2014)

• "עצלותה הייתה סודה."
• "הבלתי צפוי כפה על הצפוי להיות סיוט מתמשך. או חלום."
• "והיא חייבת להבדיל בין מה שאפשרי למה שלא, לקחת בחשבון את כל הסימנים. גם המציאות סיפרה סיפורים."
• "ריח הקפה המורתח בחלב, ריח זיעת אביה, ריח הגוף המתוק ומלוכלך של אמה, ריח הציפורים החריף שמן השובך במרפסת, ריח הדירה שנדדה לפעמים ברוח המערבית או המזרחית, מחדר לחדר, עם סלילי המוך הדבוקים פרווה ונוצות, ריח הנזירה המגיחה ממאורתה."

תשאלי (2017)

דף ציטוטים מורחב – תשאלי

• "מתברר שאדם לא יכול לברוח מעצמו."
• "בין ההריסות שלקראת תיקון, לבין ההריסות שלא הייתה להן תקנה."
• "אמרתי לעצמי שאפסיק הכול, אתקשר אליו ואתלונן. אבל זה היה מגוחך. מה הוא זוכר. וגם היא."
• "אינך יודעת מהו הפוליטי לאשורו. עד עכשיו. אבל האלוהים נמצא בשאלה. בבקשה, המשיכי לשאול."

מתוך שיריה

• "אִשָּׁה שְׁטוּפַת גֶּשֶׁם / בְּמִרְפֶּסֶת הַמִּטְבָּח / הָרוּחַ פּוֹרַעַת אֶת צַעֲרָהּ."
• "אָבִי צוֹרֵחַ אַחַת לְשָׁבוּעַ כְּאוֹמֵר – ‎/ שְׁלוֹמִי טוֹב / וְאַחַר כָּךְ הוּא הוֹפֵךְ אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַכַּר הָרָטֹב."

אמרותיה

• "כל פצע וחוכמתו, ראויים לכבודם הפרטי. לקולם. כמו גם לשיעור עצמי של לקיחת אחריות."
• "אני לא מאלה שמתכננים מה אני הולכת לכתוב. מהרגע שיש איזושהי דמות, אני הולכת איתה."
• "היו פעמים שכתבתי כמתאגרפת בלי כפפות ובלי הסוואה, והיו פעמים שהתאגרפתי עם הסוואה."
• "אבא שלי כל הזמן חיפש נקמה, כל הזמן נשאר בתוך ההתבדלות והשנאה, וזה היה לגיטימי כי הוא היה שם. הוא חווה את הזוועות על בשרו." ~ על אביה ניצול השואה