מאיר וילנר
מאיר וילנר, מנהיג קומוניסטי ישראלי.
- "עלינו לרכז את מלוא הכוח המשותף והמלוכד של העם למען לא ליסוג אחור ממה שהשגנו ואחרי מה שהשגנו לאחר מלחמה קשה ועזרה כבירה מצד ידידינו באומות המאוחדות"[1]
- "עלינו לראות את ירושלים כחלק של מדינת ישראל דה פאקטו. בכל השאלות הצבאיות ובשאלות האחרות צריכה מדיניותנו כלפי ירושלים להיות כמו כלפי חלק של מדינת ישראל למעשה וכחלק הנמצא בתנאים הקשים ביותר" ~ ישיבת מועצת המדינה הזמנית 24 ביוני 1948
- "אני מוסמך להודיע בשם המפלגה הקומוניסטית הישראלית את ההודעה הבאה: אנו רואים בעלייה צורך חיוני למדינת ישראל... המפלגה הקומוניסטית הישראלית רוצה בהזדמנות זו לציין שחבר הכנסת מיקוניס, היה זה שבזמנים החמורים ביותר של המלחמה השתתף בארגון עלייה לוחמת המונית, עשה רבות, עזר וסייע בהגשת עזרה ממשית ביותר לצבא ההגנה לישראל ובפתיחת אפשרויות להעברת ציוד חשוב ביותר למדינת ישראל" ~ישיבת הכנסת 21 ביולי 1949 [2]
- "אנו מסכימים לכך שתפקיד העזרה היסודית לפיתוח, לקליטת עלייה, היא תפקידו של העם היהודי על כל חלקיו, על כל זרמיו הפוליטיים, שכולם צריכים לשאת בעולו" ~ישיבת הכנסת 23 במרס 1949 [3]
- "אנחנו נגד מסירת כל שטח שהוא, הנמצא כיום בתחום שלטונה של מדינת ישראל לאיזו מדינה ערבית שהיא או לאיזה פיקוח, כביכול בינלאומי אנו סבורים שעם ההתפתחות שהיתה בארץ, הגבולות שנחתמו ב-29 בנובמבר (1947) אינם קיימים עוד. הפתרון הסופי של בעיית הגבולות יבוא, כאשר יפעלו כוחות דמוקרטים עצמאים במדינת ישראל והפרטנר שלהם בחלק השני של ארץ ישראל תהיה מדינה ערבית דמוקרטית עצמאית" ~ישיבת הכנסת 15 ביוני 1949[4]
- "הכנסת תובעת את הכללת ירושלים במדינת ישראל. הכנסת מבטלת את הסכמת הממשלה לפיקוח על המקומות הקדושים בירושלים, (בראותה הסכמה זו) כפגיעה בריבונות ישראל"[5]
- מאיר וילנר: "כך מדברים על דיקטטור פאשיסטי? כך מדברים על רוצח פאשיסטי?"
- דוד בן גוריון: "ובמידה ששליטי מצרים הנוכחיים מנסים לעקור השחיתות הפנימית ולהצעיד ארצם לקראת קידמה תרבותית וחברתית, אנו יכולים רק לברך אותם מקרב לב להצלחת מבצעם זה"
- מאיר וילנר: "יחי הדיקטטור! יחי הדיקטטור האמריקאי"[6]
- "שלום יהיה מושתת על (א) נסיגה מכל השטחים שנכבשו ביוני 1967, על (ב) הכרה בזכות קיומן של כל המדינות באזורנו, לרבות ישראל, בגבולות מוכרים ובטוחים, על (ג) הבטחת זכות הפליטים הערביים לבחור בין שיבה למולדתם לבין פיצויים, ועל (ד) הבטחת חופש השיט של ישראל בטיראן ובסואץ"[7]
- "סיסמאות כגון 'עידוד הישות הפלסטינית' או 'מתן זכות הגדרה עצמית לעם הערבי הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה', כאשר הן מועלות בעוד הכיבוש הישראלי נמשך - אינן אלא סיסמאות רמייה מצד אותם חוגים המעלים אותן"[8]
- "ממשלת אשכול, אשר צרפה אליה את משה דיין מרפ"י כשר הביטחון ואת מנחם בגין, ראש "חרות", כשר בממשלה, פתחה היום במלחמה נגד מצרים. הממשלה החדשה אפילו עוד לא אושרה על ידי הכנסת וכבר החליטה על פתיחת מלחמה, ועתה באה להטיל על העם מסי-מלחמה מיוחדים. המלחמה עלולה להביא אסון על מדינת ישראל. שום אויב לא יכול היה להביא נזק כה רב לישראל כמו הממשלה הנוכחית. אתם אומרים שזוהי ממשלת ליכוד לאומי". אנו אומרים לעם: זוהי ממשלת מלחמה אנטי-לאומית. מי שפותח במלחמה אינו יכול לדעת כיצד היא תיגמר. זאת מוכיח הניסיון העצמי של ישראל. לכן אומרים אנו מתוך אחריות היסטורית עליונה: למען ביטחון ישראל ועתידה כמדינה עצמאית מוכרת על ידי עמי האזור: תופסק המלחמה, יוחזר צה"ל מייד אל קווי שביתת הנשק! המלחמה לא תפתור כל שאלה שנויה במחלוקת בין ישראל ומדינות ערב. המלחמה רק תסבך את ישראל עוד יותר ותגרום לה נזק בל-ישוער באזור ובזירה הבינלאומית. לישראל הזכות לחופש השייט, אך חופש השייט לא יושג במלחמה אלא בדרכי שלום והסכם עם המדינות הנוגעות בדבר. את כל השאלות השנויות במחלוקת בין ישראל ומדינות ערב יש לפתור אך ורק בדרכי שלום על בסיס הכרה הדדית בזכויות הלאומיות החוקיות של עם ישראל ושל העם הערבי הפלסטיני...אנו מציעים להחזיר את בנינו ובנותינו מן המלחמה אל קווי שביתת הנשק, אל חיי שלום ויצירה...:מתוך רגש אחריות לאומית אנו מזהירים מפני המשכת המלחמה ומציעים לכנסת להורות לממשלה להפסיק את המלחמה, להחזיר את צה"ל אל קווי שביתת-הנשק, להחזיר את השלום על כנו!" ~ דבריו בכנסת ב- 5 ביוני 1967 (יומה הראשון של מלחמת ששת הימים)
- "מלחמת סיני 1956 הסתיימה בכישלון מוחלט של שלושת השותפים לתוקפנות. ממשלת ישראל הוכיחה בקנוניה עם צרפת ובריטניה, שאין לה כל מעצורים בנסיונות לממש את שאיפתה לסיפוח טריטוריות ערביות וכי היא מוכנה לשרת את המטרות הנקלות ביותר של המעצמות האימפריאליסטיות והקולוניאליות, ולשמש לא פעם אפילו חוד חנית במאבק נגד הארצות הסוציאליסטיות ונגד התנועות לשחרור לאומי וחברתי ...הטבח בכפר קאסם נועד איפה לשלוש מטרות. האחת ליצור רושם מוטעה כאילו עומדת להיפתח מלחמה נגד ירדן ולא נגד מצרים, והשניה, לנצל מצב זה כדי ליצור בהלה בקרב האוכלוסיה הערבית הישראלית, וקודם כל באיזור שבקרבת הגבול עם ירדן, מתוך "תקווה" שתחל לברוח (שלא התממשה לחלוטין). מטרה נוספת הייתה להבטיח שכאשר תפרוץ המלחמה האוכלוסיה הערבית בישראל "לא תעשה בעיות" מבית, כלומר, שאיום הטבח ירתיע אותה מנקיטת מחאה אקטיבית נגד המלחמה." ~מאמר במלאת 40 שנים למבצע סיני וטבח כפר קאסם
- "בהערכת יום האדמה ובאווירה הכללית ששררה באותה תקופה בישראל, שהייתה רוויה גזענות אנטי-ערבית פראית ממש, יש לציין את עצם העובדה של שלילת זכות השביתה של האוכלוסיה הערבית, של אזרחי ישראל הערבים. המשמעות של עמדה זו היתה שזכות השביתה שמורה ליהודים בלבד. זו עמדה אנטי-דמוקרטית מסוכנת ביותר. מאבקה של המפלגה הקומוניסטית ביום האדמה היה לכן חלק לא רק ממאבק האוכלוסיה הערבית, אלא גם מהמאבק הכולל להגנת הדמוקרטיה ולשמירת זכויות האדם בארץ...יום האדמה העלה את בעיית האוכלוסיה הערבית בישראל בעוצמה ללא-תקדים. השביתה הכללית הוכיחה, כי שום איומים ואף הפעלת כוח צבאי ומשטרתי אכזרי על-ידי השלטונות לא ירתיעו את האוכלוסיה הערבית מהמאבק נגד הפקעת הקרקעות ונגד האפליה הלאומית. אין ספק שללא שביתת יום האדמה, השלטונות היו מבצעים הפקעות נרחבות נוספות, ומטילים גזירות רבות אחרות על האוכלוסיה הערבית בישראל." ~מאמר במלאת 20 שנה ליום האדמה הראשון.
- "מדיניותה של ממשלת הליכוד אינה חדשה. האפשר להתעלם מכך שבשנת 1981 בלבד נהרגו מהפצצות ומהפגזות ישראליות בלבנון 2,379 אזרחים ונפצעו 6,500? המלחמה הנוכחית אשר הממשלה פתחה בה ביוזמתה וללא כל סיבה היא מלחמה תוקפנית, מלחמת השמדת עם לגבי העם הפלסטיני, מלחמת כיבוש, מלחמה קולוניאלית מזוהמת, לא להגנת ישראל, לא באנטרס השלום והביטחון של ישראל. אשליה מסוכנת היא לחשוב, שככל שגדל מספר הפלסטינים ההרוגים, כך גדל ביטחון ישראל. רק קניבלים יכולים לחשוב כך. להפך, לטווח ארוך זה מסכן קשות את ישראל. זו מלחמה נגד עם שאין לו מולדת, שאין לו מדינה, נגדם העם הפלסטיני, נגד אוכלוסיה אזרחית, נגד תנועת שחרור לאומי. איזו גבורה זאת?! זו מלחמה נגד לבנון, שהטרגדיה אינה חדלה לשרור בה. מבחינת החוק הבינלאומי אלה פשעי מלחמה ברבריים, זלזול גמור בחיי אדם, לא רק של פלסטינים, לבנונים וערבים בכלל, זה גם זלזול בחיי יהודים, זה גם זלזול בחיי החיילים שלנו. כבר נפלו מאות קרבנות-שווא של בחורים צעירים, יותר מאשר מכל הפגיעות ביישובי הצפון." ~ הצעת אי אמון ביומה הראשון של מלחמת לבנון הראשונה, יוני 1982
