מארק אדלמן

מַארֶק אֶדֶלְמַן (1919 או 1922 - 2009) הוא יהודי־פולני, היה ממנהיגי מרד גטו ורשה.

אמרותיו[עריכה]

"למפקד אסור להתאבד, הוא חייב להילחם עד הסוף, מה גם שהיה סיכוי לצאת מהגטו."
"הובסנו על ידי הלהבות, לא על ידי הגרמנים. ים הלהבות הציף את הבתים והחצרות."
"האדם יורה, אלוהים מוליך את הקליעים. אבל מלחמה זו מלחמה. כולם צריכים לירות. אם אתה לא יורה אתה לא חי."
"זה הבית שלידו ניצב או לא ניצב עץ. חמישה או עשרה ידידים. זאת המולדת."
"לאהבה בגטו תמיד היה ביקוש. האנשים מאוד חרדו מבדידות. לא היו משפחות, בעלים, הורים, ארוסות. אף אחד לא רצה להיות לבד. אז התקרבו זה לזה, כדי להתחבק, כדי שהלילה יהיה שקט יותר. כי טוב להניח את הראש על זרועו של בחור גדול יותר." (מקור)

" היא סיפרה שאלה היו החודשים המאושרים ביותר בחייה. החום שהעניק לה הבחור גרם לכך ששכחה את הגטו. האושר הזה נמשך שלושה חודשים. אחר כך - אולי נגמר הכסף - בעלי הבית הסגירו אותה ואת הבחור."
"התחבקו ועלו יחד לקומה הראשונה. וכך כבר נשארו יחד למשך כל המלחמה. עברו יחד את כל הגרוע ביותר והטוב ביותר של הכיבוש. אחרי המלחמה היא נסעה לאמריקה, לבד. הוא נשאר. למדו זה את זה, למדו להיות מהות אחת. אחרי עשרים שנה נפגשו שוב. למרות שכל אותו זמן כל אחד מהם חי חיים אחרים, המשיכו להיות מהות אחת."