מה שאבד בזמן: ביוגרפיה של ידידות

מה שאבד בזמן: ביוגרפיה של ידידות הוא ספר מאת נורית גרץ על חייו של עמוס עוז וקשר הידידות ביניהם שנמשך שנים ארוכות. הספר שיצא לאור ב־2020 כולל קטעים משיחות בהן סיפר עוז על חייו.

---

• "תכתבי שהבן אדם הוא נשף מסכות מהלך. שהוא כל כך משתדל לרצות את כולם, כמה הוא משתדל לרצות אפילו אנשים שלא ראוי לרצות אותם, תכתבי הכול."
• "אני תמיד הרגשתי אשם, אני גם עכשיו מרגיש אשם, שאם הייתי ילד טוב זה לא היה קורה, אם הייתי ראוי לאהבה זה לא היה קורה וזה לא היה יכול לקרות. שום אמא לא עושה דבר כזה לילד אלא אם כן היא לא אוהבת אותו."
• "תספרי להם שהלכתי בעולם כמעט שמונים שנה וכל הזמן חיפשתי אישור שאני שווה משהו, בגלל שבגיל שתים־עשרה טרקו לי את הדלת בפנים, ובעצם הבנתי שהטריקה הזאת אומרת אתה לא שווה כלום, לא בתור אדם ולא בתור גבר, אתה לא שווה כלום, אתה לא שווה כלום בעיני נשים ואתה לא שווה כלום בעיני אף אחד. ותגידי להם שבעצם רק בגלל זה לא רציתי לאמלל אף אדם בעולם ולא הצלחתי, כן אמללתי."
• "לא משנה כמה העולם פינק אותו ולכמה שפות תרגמו אותו וכמה כתבות כתבו עליו וכמה עותקים מהספרים שלו נמכרו. כל הזמן הוא נלחם באיזו הרגשה שהוא לא שווה כלום, כל הזמן הוא מחפש מישהו שיגיד לו אתה שווה משהו, אתה שווה משהו."
• "מגיל 12 הייתי בן בלי בית, לא היה לי חדר, לא היה לי מקום בעולם ואני הייתי מוכן לשלם כל דבר בעולם בעד בית. בשעה שלוש וחצי ילדי חולדה הלכו הביתה ומי שלא היו להם משפחות הלכו למשפחות המאמצות, או שהלכו למגרש הכדורסל, או שהלכו לבלות עם בנות. אני הלכתי לספרייה וקראתי את הברית החדשה."
• "אני הייתי בן בלי בית, אני באמת הייתי הומלס כמה שנים, אפילו בגדים לא היו לי. כל השנים שהייתי בחולדה הלכתי עם אותם בגדים, עם אותן נעליים, כי הקיבוץ לא שילם הלבשה לילדי חוץ, הוא חשב שלזה ההורים אחראים ואבא שלי לא שילם, כי הוא היה בטוח שהקיבוץ משלם. אני הייתי באמת הומלס."