מחר ניסע ללונה פארק

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

מחר ניסע ללונה פארק הוא רומן מאת אילנה ברנשטיין שיצא לאור ב־2018 על רגשותיה האמביוולנטיים של אם צעירה חד־הורית כלפי שני ילדיה. הספר זכה בפרס ספיר לספרות ב־2020.

מתוך הספר[עריכה]

  • "שלא בפניהם, האשמתי אותם. את הילדים. היו לי כל הסיבות לכך. אבל מסביבי אמרו שיש דברים שאני צריכה לשמור לעצמי. שאין כל סיבה להגיד כל מה שיושב על קצה הלשון. אני ממושמעת מטבעי, וזה מה שעשיתי. הכול לטובת הילדים, הם אמרו. זה מה שהיה חשוב. טובת הילדים."
  • "יש נשים שלא צריכות ללדת ילדים, אמרו לי ברווחה. שם הבינו את זה הרבה לפני. לפני רוב הנשים. לא כל אחת מצליחה להיות אמא ולהמשיך לחשוב כמו אדם. ילדים משנים לך את החשיבה. מנקים אותה מכל מה שלא קשור בהם. עשו ממני אמא. אחר כך התרוקן לי הראש. והדלת אל העולם שבחוץ נסגרה."
  • "ידעתי שיהיה לי מה לקרוא במשך תקופה ארוכה. קראתי את הספר פעם ופעמיים לפני שהחזרתי אותו לספרייה. ניגנתי אותו בראש. רציתי ללמוד את התווים שלו. בכל עמוד שפתחתי ראיתי את הפנים שלי, כמו במראה."
  • "זאת הייתה כורסה שאהבתי. הצטערתי שלא יכולתי לקחת אותה איתנו. תמיד יש מה לעשות עם כורסה טובה. והיא הייתה כורסה טובה, מרופדת בבד קורדרוי בצבע קוניאק. בד יפה, רך מאוד, עמיד. כורסה מהימים ההם, הימים שלפני. כתמים לא נדבקו אליה. זאת הייתה כורסה שלי. הילדים ידעו ולא התקרבו אליה. אמא נחה על הכורסה, הם אמרו זה לזה. הם לא ישכחו את רגעי המנוחה האלה. אלה היו רגעים טובים לכולנו. גם הם זכו למנוחה."
  • "אנשים התחילו נאספים סביבנו. מישהו פרץ במחיאות כפיים. האחרים בעקבותיו. ילדים הספיקו לקלוט את המלים ולהצטרף ללולי שלנו. הסתובבנו ככה מי יודע כמה זמן. אתה רכבת הרים בעצמך, אמרתי לו אחרי שהתאוששנו על הספסל שלנו. גדלת מאז הלולי האחרון. לאמא כבר אין כוחות להטיס אותך בכל העולם. עוד מעט תעשה לולי לאמא."

נאמר עליו[עריכה]

  • "כל מעייניה וחרדותיה [של הגיבורה] נתונים לרווחתם של ילדיה, שאותם היא בכל זאת אוהבת, למרות הכול. הם מושיעיה והורסיה, מעניקים לה זהות אך בו בזמן גם שוללים אותה ממנה, נותנים לה כוח וגוזלים אותו." ~ דריה מעוז
  • "לפנינו ספר שמספר גיבוריו האמיתיים גדול ממספר הדמויות המופיעות בו. גיבוריו הם בין היתר הילדות, העוני, המחסור, גבולות האני, החוץ והפנים, מערכת היחסים בין הפרט לקהילה שהוא חי בה, העיר והבית, מצבו הנצחי של האדם בתנועתו התמידית מעצמו לזולתו והקושי לראות ולהיראות." ~ איתן גלס