מיומנה של ג'ורג'יה ניקולסון

סדרת ספרים אודות חייה המשוגעים של ג'ורג'יה ניקולסון, נערה מתבגרת באנגליה. הספר נכתב על ידי לואיז רניסון, סופרת ועיתונאית שחיה בברייטון שבאנגליה.

בסדרה עשרה ספרים, מהם תורגמו לעברית עד כה רק שישה, על ידי איטה ישראלי.

"אנגוס, חוטיני ונשיקות חזיתיות"

"ג'ז נעדרה כל השבוע. אני דואגת לה עכשיו, היא לא מוכנה לדבר איתי בטלפון. אפילו כשהעמדתי פנים שאני סנטה קלאוס." (עמ' 108)
"לא יכול להיות יותר משעמם מלהתבונן באבא שלי שמפעיל את מברשת השיניים החשמלית החדשה שלו. אבל היה רגע שוה אחד - כשהמברשת הסתבכה לו בשפם." (עמ' 109)
"מאז שאבא נסע באנוכיותו לצד השני של העולם, כל הזמן אני שומעת רק: 'את מוכנה לשמור על ליבי?' מה בכלל יודעת ג'ז על קשיים? אותה מישהו הכריח ללכת עם אחותה הקטנה לבריכה? לא, לה בכלל אין אחות קטנה. ושם, בראש מגלשת המים בבריכה של הקטנים, תחתוני בגד הים של אחותה הקטנה של ג'ז הם שהתפוצצו? לא." (עמ' 113)
"התקשרתי לכולם ובינתיים אף אחד לא שמע שום דבר. זה כמו להשתתף באחד מהמחזות המחורבנים האלה שאנחנו לומדים בבית הספר. בסוף אני אשאר בודדה, משקיפה אל הים... ייתכן שיהיה לי זקן." (עמ' 131)
"לא יכולתי לדבר. רתחתי. היא המשיכה, 'אז אני מזהירה אותך - אל תהיי כזאת עלובה. את ילדה קטנה וטיפשה, אל תתני לזה לקרות שוב.' פתאום נזכרתי במצרים הקדמונים - הם היו משתמשים בכפיות עם ידיות ארוכות כדי להוציא לאנשים את המוח דרך האף. ברור שהאנשים שהם עשו להם את זה היו כבר מתים, אבל במקרה של לינדזי כמעט שאין הבדל בין חיה למתה. התכוונתי להשיג כמה כפיות כאלה ולדחוף לה אותן לאף הדוחה, הסולד שלה." ( עמ' 166-167)

"זה בסדר, אני לובשת תחתונים ממש גדולים!"

"לא התפלאתי מהצעקות כי פאטי (אבא) נוטה לאלימות. פעם מזגתי לו מי גילוח לכוס הבירה כשהוא יצא לרגע מהחדר. סתם בתור בדיחה. אבל הוא לא קלט את הבדיחה. כשהוא הפסיק להחנק הוא ממש חטף עצבים וצרח עליי, 'מטומטמת שכמוך!!!' ממש בקול רם." (עמ' 13)
" מאז שגילחתי את הגבות שלי בטעות, בשליש שעבר, נראה לי שהן עוד יותר מבולגנות ופרועות. הגילוח גרם להן לצמוח בקצב של איזה מטר בשבוע. אם לא הייתי מטפלת בהן הייתי מתעוורת עד אוקטובר." (עמ' 15)
" בא לי לבכות. זו לא אשמתי שאני איומה. אני בלחץ. למה אבא לא יכול להיות כאן? הייתי יכולה להיות איומה אליו בלי להרגיש כל כך נורא. ( ובלי שאצטרך לנסוע לצד השני של כוכב הלכת. רוב בני העשרה צריכים רק ללכת לסלון כדי להיות איומים לאבות שלהם.)" (עמ' 21)
" בדיוק הייתה לי מחשבה נוראה. אם יש ג'ורג'יה מקבילה, אז יש גם עוד לינדזי פוסטמה מקבילה. ופ' גרין מקבילה. ושני זוגות מכנסיים קצרים של השכן. אלוהים." (עמ' 32)
"פעם הלכתי עם סבא ברחוב והוא תקע נאד. נאד מה-זה קולני. הוא הסתובב לאחור ומולו עמדה אישה שיצאה לטיול עם כלב התחש שלה. אלה הכלבים שנראים כמו נקניקים קטנים. האישה שמעה את הנאד של סבא (מי לא שמע אותו?) ואמרה, 'נו באמת!!'. וסבא אמר, ' אני מצטער מאוד, גבירתי, אני חושב שקיצרתי לכלב שלך את הרגליים.'" (עמ' 34)
" כל החברים שלי באו ועשו ליל שימורים לאור נרות מתחת לחלון שלי. סוון חבש כובע מנייר. אין לי מושג למה. מה זה משנה. זו פשוט הייתה דרכו השוודית להיפרד. כולם שרו 'מוֹן מֶרְל אַ פֶּרְדִי אִין פְּ‏לוּם' ( הכיחלי שלי איבד נוצה) כמחוות הוקרה. טוב, בעצם הם שרו את הבית הראשון ואז השכנים באו להתלונן שהם מפחידים את הכלבים שלהם. ג'ז אמרה, 'אני מתכוננת להשאר פה בשקט כל הלילה.' אבל אז סוון אמר 'צ'יפס, עכשיו!' וכולם הלכו." (עמ' 34)
" נאלצתי לשיר איזה מזמור, ואם זה לא מספיק אז הכומר ('תקראו לי ארנולד') מנסה להיות 'מודרני'. אז כדי להיות ממש 'בעניינים' תקראו-לי-ארנולד הביא כמה בנים מצ'וקמקים כדי שילוו את השירה בגיטרות." (עמ' 53)
" באור השמש הרגליים שלי נראו כמו הרגליים של הֶר קַמיֶיר. הן חיוורות לגמרי. אבל כמובן שלא שעירות או גרמניות כמו הרגליים שלו." ( עמ' 53)
" הגובה של המלכה הוא מטר וחצי, אז אם היא מידה 60D, היא נראית כמו כדורגל בקוטר של מטר וחצי. היתי רוצה להפסיק לחשוב על זה." (עמ' 57)
"שום דבר לא מטריד את אמא מאז שנודע לה שפאטי חוזר הבייתה. היא אולי שכחה את השפם שלו, אבל אני לא. כדי להזכיר לה, עיטרתי בשפם את הלב שהיא ציירה על לוח השנה." (עמ' 82)
"כשחלפנו בריצה על פני עין הנץ היא התנועעה כאילו משהו מגעיל מקנן לה בתחתונים." (עמ' 83)
"הלכתי הביתה. חשבתי על ההבדלים בין בנים לבנות. כשאנחנו הבנות הולכות הביתה אנחנו מתאפרות ומורחות אודם. אנחנו מקשקשות. לפעמים אנחנו מעמידות פנים שאנחנו גיבנות. אבל זה הכל." (עמ' 100)