מירי אלוני
מירי אלוני (נולדה ב־25 בדצמבר 1949, ישראל), זמרת ישראלית.
- "בפברואר 2003 השתתפתי בהפגנה גדולה של שח"ם (ארגון השחקנים בישראל) ואמ"י (ארגון אמני ישראל), שהציבו ארון קבורה מול הבית של סילבן שלום(וצ), שהיה אז שר־אוצר. אני אמרתי, 'האמנות לא תמות'. אמנים יוצרים בכל מצב ובכל תנאי. הודעתי ליורם חטב שאני הולכת לעשות הפגנת יחיד, כנציגה של הסקטור הפרטי. הסקטור הפרטי תמך במחאה על הקיצוצים של התיאטרון הממוסד, שיש לו מיליונים. מי תמך בנו? אף אחד. יש לך הופעות – אתה אוכל. אין לך, אתה לא אוכל. ככה זה התחיל." ~ על הקשיים של להיות אמן בישראל (הילה אלפרט, "מירי אלוני מקבלת אהבה וכבוד ברחוב", באתר ישראל היום, 27 באפריל 2013)
- "יש משפט, 'God bless the child that's got his own', אני כל כך אוהבת את המשפט הזה. לכל אחד יש את הברכה שלו. תראה במה אתה טוב, מה אתה אוהב, מה מוציא אותך לאור – ותלך על זה, כי אלוהים בירך אותך במשהו. כל אחד. ואת זה אי אפשר לקחת ממך. אף אחד לא יוכל לקחת ממני את הקול שלי. יש לי את מה שיש לי, ואני יודעת את זה." ~ על הייחודיות בכל אדם (הילה אלפרט, "מירי אלוני מקבלת אהבה וכבוד ברחוב", באתר ישראל היום, 27 באפריל 2013)
- "העצרת הזו קטלגה אותי כזמרת פוליטית! עבור אנשי הימין הפכתי לשמאלנית, למרות שמעולם לא הזדהיתי עם שום מפלגה. אני לא ימין או שמאל, אני מרכז שפוי, סוציאלי והומניסטי! אם מתעקשים על הגדרות... זו הייתה עצרת למען השלום ונגד האלימות, ללא שום הקשר פוליטי. באותם ימים, כן. לא הייתי בשיא הקריירה והפופולריות, אבל הייתי זמרת שהתפרנסה מהופעות, ופתאום ביום אחד אין כלום. המראה שלי הזכיר לכולם את הטראומה. פעם אחת באתי לשיר באריאל וכשקראתי לרון נחמן(וצ) לבמה מישהו מהקהל צעק לו 'תיזהר שלא יירו בך'. ראו אותי, ראו את רצח רבין. אף אחד לא הבין שבאתי רק לעורר שמחה. אבל עבר מספיק זמן, ואני מרגישה שהמעמד לפני 17 שנה כבר לא פוגע בי. אולי אפילו מביא לי כבוד. בעבר עזבתי את תל אביב ועברתי לכפר סבא, כי כל יציאה מהבית הייתה כרוכה בשחזור הטראומה מחדש." ~ על ההשפעה של עצרת השלום ב־4 בנובמבר 1995, בסיומה נרצח יצחק רבין, על הקריירה שלה (טל אריאל אמיר ונתיב נחמני, "שירה בציבור: למה מירי אלוני אוהבת לשיר ברחוב?", באתר nrg, 5 במאי 2012)
- "ברלין זו עיר עם המון תרבות, עיר ענקית ויפהפייה, עם המון ירק ופרחים. יש שלג בחורף, אוויר נהדר, חיים תרבותיים עשירים."
- "מה ההבדל בין שירה ברחוב, כמו שמקובל באירופה וכמו שעשתה מלכת השאנסונים אדית פיאף, לבין שירה על דיונות מול חיילים? מופע כזה הוא נורא חם בעיני והוא בא לצד ההזמנות לערבי זמר ומופעים לוועדי עובדים. המדרחוב נותן לי רוטינה של מפגש עם קהל, ובעיני זו הופעה לכל דבר."
