מלאכת מחשבת

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"יכול אדם להחליט, כי בכלל אין עוד העם הזה מסוגל להיות מתרגש ומתפעל."

מלאכת מחשבת הוא חיבור מאת דוד פרישמן שפורסם בשנת 1901 בו הביע את דעתו לגבי חשיבות חיזוק מעמדן של האמנות והספרות בחיי היהודים.


  • "כי לא המוח הוא העושה עם לעם, כי־אם הלב."
  • "כמה מן היהודים מרגישים את הצֹרך לשפוך את לבם? כמה יש להם הכרח לבוא אל הקֹדש בבתי־המוזיאות, להתעדן ולהתרגש ולהתקדש?"
  • "לא מן החוץ תחל הגאולה – מבפנים תחל; לא מן המוח – מן הלב תחל."
  • "רב לי אם אראה איש־יהודי קורא דברי־שיר, רב לי אם אזכור איש־יהודי מביט בפני ציור על־גבי הבד – ותוגה גדולה וחרישית ממלאה את כל נפשי ואני דואג ודואג."
  • "אין לו רגש ואין לו חוש, אשר ישמע לקול מנגנים ולא יבין, יאזין דברי שיר ולא יקבל, יביט את כל יפה ולא ידע, ואז לא אוכל לשכוח עוד את הדברים המרים: אכן חציר העם."
  • "אם יאמר לי איש: יש לצוענים תקווה, אאמין – אני שמעתי את נגינותיהם בתוך הערבה הגדולה לבינות הקרפַּטים, ונפשי יצאה בנגנם ואָבן את בכיתם אשר הם בוכים בניגוניהם ואדע כי יש להם כליון־נפש, ולכן יש להם תקווה."
  • "האם לא די לנו באותו הכבוד שהיה לנו עד כה כי היינו לעם־הספר? [...] הוי, הספר – עד כמה עשה אותנו זה לאֻמללים? לקח ממנו את הלב ונתן לנו את המוח; לקח ממנו את ההרגשה ונתן לנו את ההיגיון; לקח ממנו את הלך־הנפש ונתן לנו את הדעת; ואת האמונה לקח ממנו וייתן לנו תחתיה את הידיעה, ואת הכישרון לחלום חלומות לקח ממנו ויורה אותנו למנות ולספור ולחשוב."
  • "אינני בוש להגיד, כי מאמין אני באמונה שלמה באותו הפסוק: מלאכת־מחשבת – תחיית האֻמה."
  • "היהודי הקורא אינו יודע מה זו אמירה בעלמא, וכי יש מין דבר שקורין לו ביטוי על דרך המליצה או ציור של דבור; שומע הוא תמיד רק את המילה, ומפני המילה הוא מסיח על־פי רֹב את דעתו מן העניין."
  • "צערי על שאחינו בני־ישראל נעשו בהמשך הדורות יבשים כציצים נובלים ואינם מתרגשים ואינם מתפעלים לכל יפה ונאצל, עד שיכול אדם להחליט, כי בכלל אין עוד העם הזה מסוגל להיות מתרגש ומתפעל."
  • "רגשות הלב בקרב עמנו קהו וכי עלינו להחיותם על ידי כח היֹפי והטעם."

ראו גם[עריכה]