מנוחה נכונה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

מנוחה נכונה הוא רומן מאת עמוס עוז על חיים בקיבוץ באמצע שנות השישים. הספר יצא לאור ב־1982.


  • "לב טיפש, אל תהיה עייף וממולח אלא חוגג ומלא שמחה."
  • "ידע לנגן בגיטרה עד שהצער התמידי היה מתעמעם קצת וכמעט נעשה אפשרי ואפילו צודק."
  • "כלבלב רטוב שמכשכש לא רק בזנבו אלא בכל המחצית האחורית של גופו כדי לשאת חן בעיניך ולקבל ממך לטיפה."
  • "יש די והותר כאב מסביב, ואסור להוסיף כאב. כדאי, אם אפשר, לצמצם. לא לזרות עוד מלח על־גבי פצעים פתוחים."
  • "ובינתיים תגיע אתה אל מחוז חפצך ושם תראה עד כמה הכול יהיה שונה ונכון וחדש: לא עוד בצער ולא בהשפלה כי אם בהתלהבות ובכוח."
  • "הלוא אתה חייב היית לקום וללכת. הלוא אי אפשר היה לשבת כל ימי חייך ולחכות בלי לדעת למה אתה מחכה ולמה. אין אפוא מקום לחרטה. מה שהיה היה."
  • "יונתן שתק. הוא לא אהב מילים ולא בטח בהן. בלבו ידע תמיד כי רוב האנשים זקוקים ליותר אהבה מכפי שהם יכולים להשיג, ומכך נובעות כל מיני השתדלויות משונות ואף מגוחכות לקשור קשרים ולהתקרב אל אנשים זרים בעזרת מילים רבות."
  • "עכשיו, בן עשרים ושש ולו הליכות עצורות או מהורהרות, התעורר בו רצון להיות סוף־כל־סוף לבדו ובלי אחרים ולהתחיל לבדוק מה יש."
  • "הוא לא ידע מה הדבר ולא רצה להתערב אלא לקום ולצאת וללכת למקום שבו אולי מחכים לו, אך לא יחכו בלי סוף ואם יאחר יאחר."

נאמר עליו[עריכה]