מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבי מנחם מנדל שניאורסון (כ"ט באלול ה'תקמ"ט, 1789 – י"ג בניסן ה'תרכ"ו, 29 במרץ 1866) מכונה הצמח צדק על שם ספרו. היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד. עמד בראשה משנת ה'תקפ"ח (1827) ועד לפטירתו בשנת ה'תרכ"ו (1866).

כללי[עריכה]

  • "לרופא ניתנה הרשות רק לרפא, אבל לא להתייאש מחיי החולה."
  • "מי שעוסק בהשכלה של חסידות בלבד ואינו עוסק בעבודת התפילה לפי ערך ואופן ידיעתו בהשכלה של חסידות, הנו עשיר הפורט את עשירותו למטבעות מזויפות."[1]
  • "אדם המונח בעניינים גשמיים – גרוע הוא מבעל חי."[2]
  • "'הוכח תוכיח' דינו כמה שנאמר 'המול ימול'. כשם שבמצות מילה חייב אדם למול תחילה את עצמו כדי שיהיה רשאי למול אחרים, כך אין אדם רשאי להוכיח אחרים אלא אם כן הוא מוכיח תחלה את עצמו."[3]
  • "אם על החכמים באמת אמרו רז"ל 'חכמים היזהרו בדבריכם', הבינונים לא כל שכן..."[4]
  • "מילה הבאה בדיבור היא לפני רבים, שבכתב – לפני העולם, שבדפוס – לדורי דורות."[4]

חשיבות השמחה[עריכה]

  • "להראות בעצמו תמיד תנועות משמעות, כאילו הוא מלא שמחה בליבו, אף על פי שאין בלבו כן בשעת מעשה – וסופו להיות כן."[5]
  • "יש לבכות ביחידות, וכשיוצאים ל'עולם' יש לעשות זאת בריקוד."[6]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ ספר השיחות ה'ש"ת, עמוד 165
  2. ^ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, עמוד ע"ד
  3. ^ לקוטי דיבורים חלק א', ליקוט ד', אות י"א
  4. ^ 4.0 4.1 אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק ב', אגרת תקנח
  5. ^ אגרות קודש אדמו"ר הזקן האמצעי והצמח צדק, עמוד שכ"ד
  6. ^ ליקוטי דיבורים, ליקוט כ"א