מסביב לעולם בשמונים יום

מסביב לעולם בשמונים יום (בצרפתית: Le tour du monde en quatre-vingts jours) הוא ספר הרפתקאות מאת ז'ול ורן שיצא לאור ב־1872 ועובד לסרטי קולנוע.

"הארץ קטנה עתה, כי יש יכולת לעבור בה לאורכה ולרוחבה בזמן קצר פי עשרה מאשר לפנים."
"אנגלי אמיתי אף פעם לא צוחק כשזה מגיע למשהו רציני כמו הימור."
"גנבים גדולים תמיד נשמעים כמו אנשים כנים. אתה מבין לחלוטין שלמי שנראה כמו הונאה אין ברירה אלא להיות אדם ישר; אחרת הוא ייעצר מיד. מלכתחילה יש לעקוב אחר פנים כנות."
"הוא היה איש עשיר, לא פזרן. אבל גם קמצן לא היה, ולכל מקום שהיה צריך לנדבה הגונה, לדבר טוב ומועיל, היה הוא תמיד משתתף במצווה ביד נדיבה. הוא היה מדבר מעט."
"אומרים, מה יצא לו מזה? אַיִן. אכן כלום. ניחא, אלמלא אישה חיננית, שככל שקשה להאמין לכך, עשתה אותו לאיש המאושר ביותר בבני האדם."
"שיחק לשם המשחק, לא כדי לנצח. מבחינתו היה המשחק קְרב, מאבק להתגברות על קושי, אך היה זה מאבק שאין בו תנועה, אין בו מעבָר ממקום למקום, אין בו עייפות, והדבר התאים לאופיו."
"הוא סעד במועדון בשעות קבועות מתוך דיוק מתמטי, באותו אולם, ליד אותו שולחן, ולא הזמין איש מעמיתיו, ולא הזמין שום זר. הוא חזר הביתה ושכב לישון בחצות בדיוק."
"האם טייל בעולם? סביר להניח שכן, כי איש לא היטיב ממנו לשלוט במפת העולם. לא היה מקום מרוחק מכדי שיחזיק בידע מדוקדק על אודותיו. לפעמים, במילים מעטות, קצרות וברורות, היה מתקן את אלף ההשערות שהסתובבו במועדון בדבר מטיילים שאבדו או תעו בדרכם; הוא ציין את האפשרויות הסבירות באמת, ולא אחת התברר בדיעבד שצדק. היה זה אדם שוודאי טייל בעולם כולו – לפחות ברוחו."
"מצאתי את עצמי בלי מקום עבודה ושמעתי שמר פִילִיאָס פוֹג הוא האדם הכי דייקן ומיושב בדעתו ביותר בכל הממלכה המאוחדת, אז הופעתי אצל האדון בתקווה לחיות איתו בשלווה ולשכוח אפילו את השם פַּסְפַּרְטוּ."
"ויביט פספרטו מגבה משכנו על עיר הגדולה הזאת לאמריקה ועיניו לא שבעו מראות: חוצות רחבים, בתים נמוכים, עומדים בשורה, כנסיות והיכלים בתבנית הגוטים, דוקים רחבי ידיים, אוצרות דומים לארמונות, מהם בנייני עץ, ומהם בנייני לבנה, בחוצות עגלות בלי מספר."
"כאשר העבודה החלה, התגלתה ההתמדה האמריקאית עם המרץ האופייני לעם זה. מהירות הביצוע לא באה על חשבון גרימת נזקים והוצאה לפועל בהצלחה."