מעיין דוידוביץ'

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
RS X - the olympic board.JPG

מעין דוידוביץ' (נולדה ב־21 במאי 1988), גולשת ישראלית, על גלשן מדגם ניל פרייד. היא אלופת ישראל בדגם זה מאז שנת 2005, סגנית אלופת אירופה ובעלת שתי מדליות ארד מאליפות העולם (2013 ו־2014).


  • הייתי בטוחה שאזכה במדליה. הייתי ברמה ממש גבוהה בתחרויות ההכנה ומבחינתי המקום השביעי לא היה מספיק טוב. לקח זמן לעכל וזה בא אחר כך. היה קצת דיכאון. פשוט הייתי ב'היי' מהתחרות עצמה ואז הגיעה ירידת מתח, כמו בכל תחרות ובטח אחרי שאתה מתאמן מאוד קשה במשך ארבע שנים. היתה תקופה של באסה, וזה נראה לי נורמלי לחלוטין." ~ מעיין דוידוביץ על התחרות בריו 2016 (אורי טלשיר, "נכון לעכשיו, מעיין דוידוביץ' לא רעבה לים", אתר הארץ, תאריך 11.5.2017)
  • "הלימודים פתחו לי את העיניים והרעב לדברים אחרים. גם נפצעתי וקרעתי רצועה בברך, אבל בלי קשר החלטתי לעשות שנת הפסקה מהים, בתקווה לקבל את הרעב בחזרה. היה לי חשוב להיות בחופש, לא להיכנס למים השנה וגם אין לי כל כך חשק לגלוש. אני גרה בהרצליה, לא כל כך רחוק מהים, ובכלל לא בא לי להיכנס לים ולגלוש. אני מעדיפה להיכנס לשחות וזה די בעייתי, אבל זה המצב כרגע" ~ מעיין דוידוביץ על השינוי תפנית שעשתה אחרי ריו 2016 (אורי טלשיר, "נכון לעכשיו, מעיין דוידוביץ' לא רעבה לים", אתר הארץ, תאריך 11.5.2017)
  • "דאגתי לבד ליום שאחרי - הוצאתי תעודת מאמנת ותכננתי את התואר הראשון והשני. אני מבינה כמה השילוב בתעשייה הוא חשוב, במיוחד עכשיו כשאני מנסה למצוא עבודה וזה לא כל כך פשוט. אמנם אני ספורטאית מוצלחת, אבל אין לי ניסיון תעסוקתי. אני מקווה שתהיה חברה שתיתן לי הזדמנות, ואז אוכל ללמוד ולהתפתח במקומות אחרים." ~ מעיין דוידוביץ על השינוי תפנית שעשתה אחרי ריו 2016 (אורי טלשיר, "נכון לעכשיו, מעיין דוידוביץ' לא רעבה לים", אתר הארץ, תאריך 11.5.2017)
  • "אחרי האליפות ב-2014 באה ירידה. כל השנתיים האחרונות היו מאוד קשות ואני מרגישה שאני חייבת את ההפסקה ויכולה להרשות אותה לעצמי. הספורט מאוד אינטנסיבי ואתה לוקח כל דבר מאוד אישי. לא היה לי קל עם האיגוד והמאמנים. אני מגיל חמש בשיט, וגם לי מגיעה שנת שבתון. אם אני בים, ואני גולשת ומתאמנת, אז אני רוצה לנצח. ואם אני לא מרגישה שאני באה לנצח, אני מעדיפה לא להיות שם. זה מה שתמיד מוביל ומושך אותי בכל דבר שאני עושה" ~ מעיין דוידוביץ על המשבר שעבר עליה בשנתיים לפני ריו 2016 (אורי טלשיר, "נכון לעכשיו, מעיין דוידוביץ' לא רעבה לים", אתר הארץ, תאריך 11.5.2017)
  • "אני רוצה למצוא עבודה שתספק אותי כמו הספורט או תגרום לי לרצות לעסוק בספורט, בתקווה שאיכשהו אצליח לשלב בין שני הדברים. יש עוד המון זמן עד משחקי טוקיו 2020. אם אגיע לשם אני רוצה לעשות משהו רציני, ולא רק לסמן וי שהייתי. אני מתאמנת ושומרת על כושר כדי שכשזה יגיע, אוכל לחזור בשיא המרץ" ~ מעיין דוידוביץ על התוכניות לעתיד (אורי טלשיר, "נכון לעכשיו, מעיין דוידוביץ' לא רעבה לים", אתר הארץ, תאריך 11.5.2017)
  • "אני מאוכזבת מההפסד של המקום השני, אבל אחרי עונה לא פשוטה, עם הרבה שינויים, אני שמחה מאוד שהצלחתי לחזור לכושר טוב ולשחזר את ההישג מאליפות העולם הקודמת. שיתוף הפעולה עם המאמן יוגב יוסף עובד מצוין וכמובן התכנון מופנה לריו 2016." ~ על זכייתה במדליית ארד באליפות העולם בשייט ("שייט: מעין דוידוביץ' זכתה במדליית הארד באליפות העולם", באתר וואלה!, 19 בספטמבר 2014)
  • "שלחו אותי בכוח לים, בכלל לא רציתי. אמא הייתה נגד שחייה, כי זה לא כיף וזה קשה מדי, וכבר בגיל 5 נשלחתי לחוג בירקון. בכיתה א' כבר הייתי בים על סירת אופטימיסט (דגם לילדים)." ~ על תחילת הקריירה שלה כגולשת גלשני רוח (ניר שועלי, "זה רק אני והגלשן של לי", באתר nrg,‏ 26 במרץ 2013)
  • "אחרי תקופות ארוכות שבהן אני לא גולשת, מדגדג לי לחזור, אבל זה לא שהים חסר לי. התחרות, זה מה שחסר לי! המתח! כילדים בהפועל תל אביב היינו עושים תחרויות שבהן הפרס היה ציוד חדש, כי המועדון מוגבל בתקציב ואין לכולם, אז בכל שבוע התחריתי על השגת ציוד מול בנים. בעצם מאז שאני ילדה תמיד השוויתי את עצמי אל הבנים. אף פעם לא אמרתי 'הגעתי ראשונה בבנות', אלא באיזה מקום הייתי בדירוג הכללי. לפעמים מאמנים רצו לתת לי 'פור' באימון של רוחות חזקות, כי אני פחות טובה בהן, ולא הסכמתי. אני לא אוהבת שמוותרים לי." ~ על התחרותיות שבה (ניר שועלי, "זה רק אני והגלשן של לי", באתר nrg,‏ 26 במרץ 2013)
  • "אין מה לעשות, היא הייתה יותר טובה והגיע לה לנסוע ללונדון. בריו יהיו התנאים שלי – רוחות חלשות וגלים, ולהבדיל מלי, אני טובה בכל תנאי הרוח. אני לא חושבת שלי בלתי מנוצחת. אני מכירה אותה מספיק שנים, יודעת את החולשות שלה, ושמהנקודה שבה היא נמצאת, היא יכולה רק לרדת. אני מסתכלת על התמיכה שהיא מקבלת לעומתי, ואני יודעת שמכאן אני יכולה רק לעלות ושהשמיים הם הגבול. בהפועל תל אביב אין תקציב כמו במכמורת, שם זה יישוב חם ותומך עם אנשים מבוססים שתורמים. ועדיין, אני גאה במועדון שלי, אני מוכנה גם להפליג עם הדגל האדום וסמל הפועל על המפרש שלי בכל מקום בעולם." ~ על הייחוד שלה כגולשת גלשני רוח (ניר שועלי, "זה רק אני והגלשן של לי", באתר nrg,‏ 26 במרץ 2013)