מקס ז'אקוב
מראה

מקס ז'אקוב (בצרפתית: Max Jacob; 12 ביולי 1876 - 5 במרץ 1944), משורר, סופר וצייר צרפתי ממוצא יהודי.
אמרותיו
[עריכה]- "החיים הם בית ספר שיש בו די."
- "כאשר אנו עושים צעד אחד לקראת אלוהים, הוא עושה מאה צעדים לקראתנו."
- "הקמצן מתאבד באמצעות אקדח שנקנה בשוק הפישפשים."
- "קמטי הלב חולפים ועוברים ממש כמו הקמטים שעל הבגדים."
- "המסתורין שייכים לעולם הזה, והמציאות – לעולם אחר."
- "לדג הסלמון יש בשר ורוד מפני שהוא ניזון מסרטנים."
מתוך כתביו
[עריכה]- "הסגנון הוא הרצון להתבטא תוך שימוש באמצעים שאנו בוחרים." ~ גביע הקוביות, 1916
- "ההתלהבות האמנותית נפסקת כאשר המחשבה והניתוח תופסים את מקומה." ~ גביע הקוביות, 1916
- "המשורר מסתיר מתחת למעטה של שמחה את ייאושו מן העובדה שאין זה בכוחו למצות את המציאות."~ הגנתו של טרטיף, 1919
- "מה שאנו מכנים יצירה טובה היא יצירה בעלת עוצמה עד כדי להפוך את המציאות לדמיון." ~ אמנות השירה, 1922
עצות למשורר צעיר
[עריכה]- "הבקיאות רחוקה מאוד מלהיות רעה; היא מרחיבה את שדה החקירה ואת הניסיון המהווים את הבסיס לביטוי הכישרון."
- "'מה זה צריך להיות?' זו שאלה שאנו מפנים אל משורר שאינו יודע כיצד להלהיבנו."
- "הבטלה היא תענוג ההופך אט, אט לחובה."
- "אני אקים בית ספר לחיים הפנימיים ואכתוב על הדלת: 'בית ספר לאמנות'."
- "האם אני מאמין בהשראה? כמובן! אני מאמין שלכל בני אדם יש השראה שאנו מכנים: אינטואיציה."
- "האמנות היא שמחה למי שהופך אותה לחובה."