מריל סטריפ
מריל סטריפ (באנגלית: Mary Louise "Meryl" Streep) (נולדה ב־22 ביוני 1949), שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע אמריקאית, הנחשבת לאחת השחקניות המוכשרות ביותר בכל הזמנים.
- "אני חשה בת מזל שיש כיום יותר סיפורים עם תפקידים חשובים, מעניינים ומורכבים לנשים בגילי." ~ ראיון ב־2007.
- "יש חיים אחרי סוף השבוע הראשון בבתי הקולנוע. כיום הסרטים חיים יותר זמן כי אפשר לשווק אותם לכל מיני קהלים בעזרת הדי-וי-די והאינטרנט."
- "מדוע שהפוליטיקאים יהיו שונים ממני וממך? כולנו יחד בבלגן. זה לא אנחנו מולם, ולא התקשורת מול הפוליטיקה. כולנו אחראים למצבנו כיום בעולם."
- "כל קול שמעלה את השאלה מעמיד מולנו מראה ומכריח אותנו לשאול את עצמנו מה עשינו היום בעקבות השיחות שלנו בארוחת הערב, או עם חברים, או לאחר קריאת מאמר מערכת שהסכמנו עם הנאמר בו."
- "הוא הביא עמו המון אנרגיה, כוח, קסם אישי, ישירות וריכוז. הוא הזכיר לי את מה שלימדו אותי בבית ספר למשחק. אמרו לנו שם שאי אפשר לשחק מלך, כי מה שהופך אותך למלך זה שכאשר אתה עולה על הבמה, כולם משתחווים וכל האווירה משתנה." ~ על טום קרוז
- "במציאות אני הרבה פעמים מבקשת סליחה ומתנצלת, בדיוק ההפך מהדמות שאני מגלמת - היא תמיד מתעקשת 'אתה יודע מה, אני לא מצטערת, אני מי שאני'. גיליתי בה סוג של אמת ושחרור. לא יודעת אם זה שיעור לחיים, כי אני כבר זקנה, וכבר מאוחר לשינויים כאלה. המשחק לוקח אותך אל מחוץ למה שאתה מכיר ומרגיש, ומציב אותך בחיים של מישהו אחר. אתה לומד ללכת בנעליים של אדם שונה, לחיות את חייו ולהיות מונע מהתיאבון ומהצרכים שמניעים אותו. עבורי זו תרפיה, זה לקבל תובנות על עצמי דרך אנשים אחרים. ואני זקוקה לזה" ~ מריל סטריפ על הניגוד בינה ובין הדמות שגילמה בסרט 'ריקי והפלאש' (דודי כספי, "משתגעים על מריל", אתר ישראל היום, תאריך 2.9.2015)
- "אין לי יותר סבלנות לדברים מסוימים, לא בגלל שהפכתי יהירה, אלא בגלל שהגעתי לנקודה בחיי בה איני רוצה לבזבז יותר מזמני עם אנשים או דברים מהם אינני מרוצה או פוגעים בי. אין לי סבלנות לציניות, ביקורת מוגזמת או תובענות מכל סוג... איבדתי את הרצון לרצות מי שאינו מחבב אותי, לאהוב את מי שאינו אוהב אותי, ולחייך לאנשים אשר אינם רוצים לחייך אלי...אני לא מבזבזת דקה נוספת על שקרנים או טיפוסים מניפולטיביים. החלטתי לא לתת יד יותר לצביעות, חוסר יושר, ויומרה. אינני סובלת רכילות זולה. שונאת קונפליקטים והשוואות. אני מאמינה שיש כנראה יקום שונה ומקביל לאותם אנשים ולכן אני נמנעת מאנשים בעלי אישיות בעייתית. בחברות אינני אוהבת חוסר נאמנות ובגידה... אני לא מסתדרת עם אנשים שלא יודעים להחמיא או לעודד. הגזמות וטיפשות משעממות אותי!!!! ומעל לכל - אין לי סבלנות לאילו שאינם ראויים לסבלנותי... אמן!" ~ מריל סטריפ בפוסט בעמוד הפייסבוק שלה על הדברים החשובים בחיים (עמוד הפייסבוק הרשימה יובל אמברמוביץ)
- "כשאני עושה תפקיד אני לא חושבת באותו הרגע מה יהיו ההשלכות, אלא רוצה פשוט להיות גאה. בשורה התחתונה, מרגש אותי לזכות בפרסים מחוץ לארצי, ואני מנסה לגרום לזה להרגיש אמיתי, אבל זה לא קורה. אני חולמת." ~ על האופן בו היא מגלמת את הדמויות בסרטים (יובל אברמוביץ', "גברתי הנאווה", באתר ישראל היום, 2 במרץ 2012)
- "המודעות העצמית. זה האויב האמיתי. שחקן חייב שתהיה לו מודעות גבוהה מאוד לשולחן שעל הסט, לתאורה, לבגדים, לטקסט, לפרטנרים, לבמאים, למראה שלו ובכלל. כשחקנית אני כל הזמן במודעות ושואפת להיות טרייה, מעניינת ולהפתיע את הקהל. כשנמצאים כל כך הרבה שנים באור הזרקורים, הפחד העיקרי הוא 'אלוהים, שרק לא יימאס להם ממני'. אז אני מנסה לגוון ולעשות דמויות שונות ומיוחדות כדי לשמור על עניין. מובן שגם יש את עניין חוסר הביטחון התמידי שמאפיין כמעט כל אמן שאני מכירה. עם השנים למדתי להתיידד עם הפחד ולהבין שהוא בעצם סוג של דלק ודרייב לפעולה." ~ על הצורך של שחקן לחדש ולהתחדש כדי להמשיך ולהיות רלוונטי (יובל אברמוביץ', "גברתי הנאווה", באתר ישראל היום, 2 במרץ 2012)
- "יש הרבה רגעים שאני מרגישה מוערכת יתר על המידה וחרדה לכך שאני לא מספיק טובה. נוטים להחמיא לשחקני העבר של הוליווד – ואני אוטוטו שם – על המשחק שלהם, אבל כשאני מסתכלת על הצעירים אני חושבת שהם שחקנים הרבה הרבה יותר טובים מאיתנו או מאלו שהיו לפנינו. הם נועזים, מאותגרים, מרגשים, קיצוניים ובעיקר מרשים לעצמם. אתה יודע מה ההבדל העיקרי בין שחקן לחוקר? לחוקר יש מטרה ברורה מאוד, והיא לפצח אנזים כלשהו שיביא לפריצה בטיפול במחלה, והוא עובד שנים בשביל הרגע הזה. אצל שחקנים הכול מקרי ביותר. אני בוחרת סרט זה או אחר, הולכת שמאלה או ימינה בלי שום היגיון. כשחקנית, מעולם לא יכולתי לתכנן או להזמין כלום חוץ מאשר את בנותיי. בחרתי בחירות שבסופו של דבר הובילו אותי לאן שהובילו אבל לפעמים אני עדיין חושבת שזה פשוט נס שאני פה." ~ על ההבדלים בינה ובין דור השחקנים הצעירים (יובל אברמוביץ', "גברתי הנאווה", באתר ישראל היום, 2 במרץ 2012)
- "כשהיא היתה פוסעת לתוך חדר, הוא הפך מואר, וכשהיתה הולכת, אנשים היו עצובים. ועבורי זה מה שחשוב יותר מכל: במי נגעת, ואיך. אני מחשיבה אותה מנטורית כי היא היתה אומרת לי, 'מריל, את מסוגלת לכל דבר, את כל כך נהדרת'. אני לא כמו אמי, אני הרבה יותר מופנמת, וכשעלי לעמוד באור הזרקורים אני חושבת לעצמי, 'מרי, את מסוגלת לעשות זאת'. זה דבר טוב לדמיין את עצמךְ עושָׂה משהו שלא חשבת שתוכלי לעשות. ואני עושה את זה מדי יום, אחרת הייתי פשוט ממשיכה לשבת בבית וחושבת מה להכין לארוחת ערב" ~ מריל סטריפ על דמותה של אמה (דודי כספי, "משתגעים על מריל", אתר ישראל היום, תאריך 2.9.2015)
- אנשים אומרים לי, 'גילמת כל כך הרבה נשים חזקות' ואני מייד עונה 'האם אמרת דבר כזה פעם לגבר? שהוא גילם גברים חזקים? לא!' הציפיות מגברים מגוּונות, למה זה לא אותו הדבר לגבי נשים? שלוש בנותיי הגיעו לעולם כשהן כבר נשים חזקות, ומה שהן ראו היה מבהיל. כי נשים נתפסות היום כשוות זכויות, אבל עדיין לא הגענו למקום הזה. אמנם יש איזו תחושה שלראשונה עומדות בפנינו מגוון של אפשרויות, ושאנחנו יכולות להוביל בכל מגזר בחברה. אבל אנחנו נתקלות בהתנגדות. רואים את זה בממשלה, רואים את זה בבית הלבן, רואים את זה בסנאט ובחדרי הישיבות ובהוליווד. האתגר של בנותינו יהיה להתמודד עם ההתנגדות הזאת, להבין כיצד לנטרל אותה ולהגיע למצב שבו השוויון בין המינים אינו מאיים על אף אחד" ~ מריל סטריפ על פמיניזם (דודי כספי, "משתגעים על מריל", אתר ישראל היום, תאריך 2.9.2015)
- "אנחנו מאוד קרובות. מיימי (בתה של סטריפ) היא ממש לא כמו הדמות שלה בסרט, וגם אני לא, זה בסך הכל משחק. והיא משחקת ממש טוב, הייתי כל כך גאה בה. אני לא יודעת איך היא הצליחה להוציא מעצמה את כל זה בשביל התפקיד, אבל היא ממש נהנתה לנזוף בי. הצילומים נמשכו שבוע, וכל ערב נסענו יחד הביתה" ~ מריל סטריפ על משחקה לצד בתה מיימי בסרט 'ריקי והפלאש' (דודי כספי, "משתגעים על מריל", אתר ישראל היום, תאריך 2.9.2015)
- "יש אלפי כימיקלים שנמצאים במוצרים יום־יומיים, רובם לא נבדקו כראוי ויש מעט מאוד ידע, אם בכלל, על ההשפעה שלהם על הבריאות. אם הייתי עכשיו אמא צעירה עם תינוק והייתי מנסה להתאים פטמה לבקבוק שלו, הייתי לומדת היטב את החומר וקוראת כל מה שצריך. כשילדי הבכור נולד לא ידעתי דבר על הבעיות שכרוכות בשימוש בפלסטיק. יש פער של 12 שנה בין ילדי הראשון לצעיר שבהם. לכן כשהנרי היה קטן שמתי בקבוקים במיקרוגל, כמו כולם. כשהאחרונה נולדה, הפסקתי. בעצם העברתי אותה מהנקה לספל ולכן כמעט שלא היו לה בקבוקים. אבל היו לה מוצצים." ~ על המודעות שלה לאקולוגיה ירוקה (רחל טל-שיר, "מריל סטריפ האקטיביסטית הירוקה", באתר עכבר העיר, 12 באפריל 2010)
- "לפני המלחמה (מלחמת העולם השנייה) היו נשים חזקות בקולנוע, וגילמו אותן שחקניות כמו ברברה סטנוויק, הפבורן וקרופורד, שניתן להן להיות חזקות ודומיננטיות בסרטים כי הן לא היו איום אמיתי. בעולם האמיתי הדמויות שהן שיחקו היו פנטזיה. ביסודו של דבר, הנשים היו בבית. בשנות ה־50 פתאום הופיעו להן נשים כמו מרילין מונרו ובריז'יט בארדו, כי כבר לא היה אפשר לתת לנשים להיות חזקות: בעולם האמיתי הקיום של נשים חזקות כבר לא היה פנטזיה." ~ על השינוי שחל במעמדן של נשים בהוליווד בשנות החמישים ואילך (סטיוארט ג'פריס, "מאמא מריל", באתר עכבר העיר, 11 ביולי 2008)
- "היחסים בין גברים לנשים הם המפתח למה שקורה. זה היסוד לחלק ניכר ממה שאנו מגדירים פונדמנטליזם. האפיפיור אמר שנשים לא יכולות למלא תפקידי כמורה. זהו פונדמנטליזם. אני לא מבינה את זה. אני מאוד חזקה, חכמה ובעלת יכולת וכישורים רבים, ואני לא יכולה לדמיין מדוע אני חייבת שבעלי שיוביל אותי לגן עדן." ~ על פמיניזם ופונדמנטליזם במעמד האישה (סטיוארט ג'פריס, "מאמא מריל", באתר עכבר העיר, 11 ביולי 2008)
- "'השטן לובשת פראדה' הוא סרט רציני־שטותי, סרט משעשע שכיף לראות אבל שהמבנה שלו והעצמות שלו – חדות. זה תמיד מעניין לגלות מה מצליח. יש סיבה לכך ש'הגשרים(וצ)' היה פופולרי ושב'השטן' יש כוח נסתר. רציתי לגלות מהם הגורמים לכך." ~ על שתי הדמויות השונות בתכלית שגילמה בשני הסרטים ("מלאכית באמריקה", באתר הארץ, 3 באוקטובר 2006)
- "אני יודעת שמה שהוא חשב הייתה האמת שלו. בגלל שהוא... אני לא יודעת. אני מנסה כאן להיכנס לראש שלו שהוא... מקום מסובך. נדמה לי שהוא אמר את זה בתגובה למצבי הנפשי ולכך שהייתי מאוד אמוציונלית, אז הוא בטח הרגיש ששיחקתי מתוך המצב הזה ללא יכולת לשלוט בו." ~ מגיבה לטענה של דסטין הופמן כי במהלך צילומי הסרט "קרמר נגד קרמר(וצ)" (1979) הוא השתוקק לחנוק את סטריפ בטענה כי 99% ממה שעשתה בסרט כלל לא היה משחק ("מלאכית באמריקה", באתר הארץ, 3 באוקטובר 2006)
- "גם הוא (ג'ון קאזאלה) אמר שלשחק איתי זה כמו לשחק טניס עם הגדולים ביותר." ~ מצטטת את שותפה לסרט "צייד הצבאים" ("מלאכית באמריקה", באתר הארץ, 3 באוקטובר 2006)
- "יצאתי עם יבלות מדממות, וכשהתבכיינתי בפני ריק, הוא פשוט אמר, 'זה טוב, זה מה שאמור לקרות'. מייד הרגשתי שקיבלתי את סטטוס הרוקרית שלי. האזנתי להרבה מוסיקה, צפיתי בקליפים של הרבה להקות, ונעזרתי בפנטזיות שהיו לי בתור נערה, לכולנו יש כאלה. אבל לא נשענתי על אף השראה. פשוט התחלתי להיות אני, רק יותר קשוחה. בבית שיחקתי עם השיער. חשבתי לגלח אותו בצד הראש, אבל בעלי הטיל וטו (צוחקת). רציתי שיער גדול גדול. אבל היו לי תוספות של צמות קלועות שחיבבתי, ואחרי שתקעתי אותן בצד הראש חשבתי לעצמי שזה נראה קול. התאהבתי בלוק, סוג של אייטיז. וחשבתי שזה צריך להיראות ככה, כי ריקי בעצם תקועה בעשור ההוא ולא השתנתה מאז" ~ מריל סטריפ על ההכנות לתפקידה בסרט 'ריקי והפלאש' (דודי כספי, "משתגעים על מריל", אתר ישראל היום, תאריך 2.9.2015)
- "אני באמת ובתמים תלויה בשחקנים האחרים שיאשרו שאני מי שאני חושבת שאני. זה חשוב לי לעבוד עם אנשים טובים שלא מודאגים מאיך שהם נראים. את יודעת, שחקנים אמיתיים. הם הדם שבעורקייך. כמו ב'השטן לובשת פראדה', הפגיעות של אן האת'וויי הייתה כה מוחשית שלא הייתה לי ברירה אלא לגונן עליה, והחנופה של סטנלי טוצ'י (בתפקידו כסגנה במגזין) העניקה לי את דמותי. את מבינה למה אני מתכוונת? אני מגיעה כמו שאת אומרת, כמו שבלול ללא שריון, והם מעניקים לי את כוחי. זה שיעור שלמדתי בבית הספר למשחק. כשמורה שואל איך מגלמים מלכה, כולם עונים: 'או, זה קשור ליציבה ולהפגנת סמכות'. והמורה אומר: 'לא, זה קשור לאופן שבו האוויר בחדר משתנה כשהמלכה נכנסת אליו. וזה תלוי כבר בשאר הנוכחים בחדר'." ~ על הקשר בין מעמדה ככוכבת ולבין התפקידים שהיא מגלמת ("מלאכית באמריקה", באתר הארץ, 3 באוקטובר 2006)
נאמר עליה
[עריכה]- "כך או כך, אין מנוס מלהודות שכבר שלושה עשורים מריל סטריפ נחשבת לשחקנית הגדולה ביותר של דורה. היא יודעת לרגש (אם לא בכיתם באולם, תדרשו את כספכם בחזרה), לעשות מבטאים (אח, איך היא חיקתה באופן מושלם את קולה הכל כך מזוהה של מרגרט תאצ'ר ב״אשת הברזל״), ואפילו לשיר (בגיל 12 למדה אופרה), ובשנים האחרונות היא פתאום הפכה משחקנית מוערכת גם לאטרקציה קופתית" ~ על ייחודה של מריל סטריפ בתעשיית הקולנוע (דנה קסלר, "הגברת הראשונה: מריל סטריפ ממשיכה לנפץ את תקרת הגיל של הוליווד", אתר מעריב, תאריך 15.2.2015)
- ״זה היה שונה מאוד. גלובוס הזהב היה אירוע קטן שנערך בשעות הצהריים ושודר בטלוויזיה רק באזור לוס אנג׳לס. אני זוכרת שג׳ק ניקולסון היה שם, ממש שיכור, ב-13:15. הייתי בטקס בזכות הסרט 'קרמר נגד קרמר', אחרי שילדתי את בני הראשון. באותה תקופה עוד לא הלוו לך שמלות. הייתי צריכה לקנות משהו ולא היה לי כסף, אז לבשתי את שמלת הכלה שלי. זאת הייתה שמלת משי לבנה ויפה, אבל האירוע נמשך ונמשך, ואני הנקתי. הגיעה השעה 14:00, ואז השעה 15:00, והשעה 16:00, ופשוט התפוצצתי. בשמלת משי לבנה. ישבתי בידיים משולבות, ואז זכיתי בפרס. הם קראו בשמי ועליתי לבמה בידיים משולבות. חשבו שאני ממש מוזרה. זה היה מאוד מביך, אבל לפחות ראו את זה רק באזור לוס אנג׳לס, אף אחד אחר לא צפה״ ~ מריל סטריפ על השוני שעבר על טקסי האוסקר בעשורים האחרונים (דנה קסלר, "הגברת הראשונה: מריל סטריפ ממשיכה לנפץ את תקרת הגיל של הוליווד", אתר מעריב, תאריך 15.2.2015)
- "ההיסטוריה של סטריפ כאקטיביסטית ירוקה החלה עם גילוי החור באוזון בקיץ 1988 באוסטרליה. היא שהתה שם אז לצילומי סרטה 'זעקה באפילה' ועם שובה לארצות הברית התגייסה לעזרת המועצה האמריקאית להגנת משאבי הטבע (NRDC) במטרה להגביר את המודעות לבעיות סביבתיות. באותה תקופה עסקו מדעני המועצה בחיבור דו"ח על קשיים ברגולציה של חומרי הדברה בתהליך ייצור המזון. הדו"ח שראה אור ב־1989 נודע בשם דו"ח אלאר. קבוצת 'Mothers & Others', שסטריפ הייתה בין המייסדות שלה ופעילה בה מאז, תמכה בממצאי הדו"ח ונאבקה למען החמרת התקנים בהדברת מזון, מאבק שלתוצאותיו יש משמעויות מרחיקות לכת לבריאות כדור הארץ ותושביו ובעיקר לזו של תינוקות וילדים. מטרת הקבוצה היא לצייד את הציבור במידע שישפיע על בחירותיו הצרכניות והפוליטיות ויגרום לו לתבוע מוצרים בטוחים מבחינת השפעתם על כדור הארץ ועל בריאותו. כוחם של הגיגיה הירוקים של סטריפ נובע לאו דווקא ממקוריותם או חדשנותם אלא מאישיותה של הדוברת, שבכל תפקיד סוחפת אחריה את הלבבות. לכן גם בתפקידה כאקולוגיסטית אקטיביסטית היא מצליחה להיות אמינה ומשכנעת. סוג של כישרון טבעי שאינו תלוי בדבר." ~ על התרומה של סטריפ למאבק למען אקולוגיה ירוקה (רחל טל-שיר, "מריל סטריפ האקטיביסטית הירוקה", באתר עכבר העיר, 12 באפריל 2010)
- "סטריפ, בת 59, היא לא רק שחקנית הקולנוע הכישרונית ביותר שעובדת כיום; היא השחקנית הכישרונית ביותר בתולדות הקולנוע כולו. ולכישרון כמו שלה יש יכולת משכרת: תענוג לעקוב אחריו בפעולה; תענוג לעקוב אחר כל מחווה שהיא יוצרת, אחרי האופן שבו היא מבטאת כל מילה, ואחרי הדרך – וזהו לעתים המבחן האמיתי של שחקנים – שבה היא מקשיבה לדבריהם של אחרים." ~ על יכולת המשחק המשובחת של מריל סטריפ (אורי קליין, "מפלצת סמכותית ושמה מריל סטריפ", באתר עכבר העיר, 14 בינואר 2009)
