לדלג לתוכן

מתאבל ללא קץ

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.

מתאבל ללא קץ הוא מחזה מאת חנוך לוין על מלך שמאבד את בנו. המחזה נכתב ב־1992 והועלה על הבמה לאחר מותו של המחזאי.


  • "התבזות היא התבזות, אם כי נכון שמבַזָה פחות בגלל מצבו המיוחד של המבַזֶה שכלל לא מתכוון לבזות."
  • "אבל ההפתעה תחלוף, ומשונה כמה מהר עוּבדות מתבססות, בשורת איוב מאמש הופכת לחלק מחייך, ואתה תחיה איתה, היא ואתה, איש וחטוטרת, והכאב ייעשה עמום."
  • "תעבור לה שנה, אנו נאכל, נשתה, נישן, נעשה הרבה דברים, ובשנה הבאה – שוב למלאכה."
  • "בינתיים יחלפו ימים, שמש תזרח ותשקע, ואנו לא נחוש. ובעוד שנה נאמר: 'מה, כבר שנה?' ועוד כאלה הבלים. ונצחק בעליזות כאילו הימים עוברים, ולא אנחנו."
  • "אני, ברגעים מכריעים, לא מסתכל אף פעם על העיקר, תמיד קצת הצידה, ורואה את השטויות, כמו הנחיריים של זה שבוכה. יוצא לי להחמיץ הרבה דרמות ולהרוויח הרבה שערות בנחיריים."
  • "שמעי איזו מוזיקה נפלאה, היא ממלאת אותי, העולם שאהבתי פעם, שחיכיתי לו כל בוקר, חוזר אליי כמו קסם, כמה אהבה עוד יש בי, והעולם הוא מקום שבו הכול עוד אפשרי."
  • "יהיו אחרים, ואנו לא נהיה. כאן, בחדר הזה, יתהלכו אנשים, יצחקו, כאילו לא היינו לפניהם, כאילו לא ייפרדו פעם גם הם."

נאמר עליו

[עריכה]
  • "זהו סיפור ספציפי אך גם מופשט ופיוטי: הדמויות הן ארכיטיפים, מייצגות מדע ונפש ואמונה ושררה." ~ נדב מנוחין