נגד הטבע

נגד הטבע (בנורווגית: Imot Naturen) הוא רומן מאת תומס אֶסְפֵּדָל (Tomas Espedal) על סיפור אהבה בין גבר מבוגר ואישה צעירה. הספר יצא לאור ב־2011 ותורגם לעברית.

"הזקנה חובטת בפניך כמו ילדה קטנה."
"האושר הגדול ביותר כנראה הוא שדבר מה נשאר כפי שהיה."
"זה נס, אושר גדול, איך שני אנשים שאוהבים נרדמים באותם השנייה."
"טוב להם, לַפּנים המבוגרים, להישען על העור החלק. הוא נח. הוא מרוצה. הוא יושב על כיסא. היא יושבת בחיקו."
"ברגע שראה אותה שכח את גילו. לא היה כל גיל בפגישה הזו. הגיל הגיע אחר כך, כשנסוגו מהמסיבה והתחבאו בחדר הספרים והראי. היא יושבת בחיקו, הוא מחבק אותה כאילו הייתה אמו."
"כנראה זה פחד שהיא זקוקה לו כי היא מהדקת את שפתיה אל שפתיו ודוחפת את לשונה אל פיו הפתוח. מה היא רוצה? אולי היא לא רוצה דבר לבד ממאהב. אולי היא רוצה לקפוץ לתוך דבר מה מסוכן, שערורייתי, שישנה אותה מן היסוד."

נאמר עליו

"המאבק בין יצר החיים ליצר המוות מניע את ההתנהגות שלו, וגם הוא יודע את סופו של הסיפור: המאבק מסתיים תמיד בניצחונו הוודאי של המוות. כך שבינתיים כל מה שנותר הוא רק לאהוב, לאהוב בעוצמה, בתשוקה, בחמדה." ~ בועז כהן