נועה רוטמן

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נועה רוטמן (מימין) יחד עם בני משפחתה, 1992

נועה רוטמן (לשעבר: נועה בן־ארצי־פילוסוף; נולדה ב־20 במרץ 1977), תסריטאית ישראלית, נכדתו של ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין.

  • "התרגלנו זה מכבר לנאומי 'האין פרטנר' הנצחיים, המנגנים לאוזן הישראלית הממוצעת מנגינה ערבה ומרגיעה, לפיה כל העולם שונא אותנו וממילא אין לסמוך על הגויים, לא כל שכן אם הם רחמנא לצלן גם ערבים. מורגלים אנו כל כך בצליל הזה, עד שפסקנו מלשאול את עצמינו מהו האינטרס הלאומי שלנו. למה שינוי המצב המדיני, הפסקת הכיבוש והתכנסות לשטח קטן יותר על ידי הסכם מדיני והכרה בזכויות העמים השכנים, מדוע כל אלו טובים בעיקר עבורנו. מה תועלת צומחת לנו, והס מלהזכיר כמובן גם את הנזקים הישירים והעקיפים מהעדר הפתרון והמשך הקיפאון, והשחתת המידות כעם כובש. שכחנו ללחוש, לדבר, להסביר, לדון, לזעוק ולצרוח – שתפיסת הביטחון של ישראל, חסונה הלאומי, הוא קודם כול – ולתמיד – השלום." ~ בטור אישי באתר הארץ (נעה רוטמן, "מדינת ישראל כבר 20 שנה ללא מנהיג", באתר הארץ, 23 ביוני 2014)
  • "כל הדרך לבית חולים היה ברור לי שזה כלום. הגענו לבית חולים והיה ברור שזה לא כלום. אך את הרגע הזה אני זוכרת בעיקר כי הוא היה המת הראשון שראיתי בחיי. הוא היה נראה אותו דבר, והיה לו אפילו את הצבע שלו. הוא אפילו קצת היה מחוייך. אבל הוא היה קר, קפוא. נתתי לו נשיקה והוא היה קפוא." ~ על רגע הפרידה מסבה יצחק רבין בבית החולים איכילוב בליל 4 בנובמבר 1995 (חיים אתגר ודרור גלוברמן, "נועה רוטמן לא עושה חשבון", באתר mako,‏ 4 בנובמבר 2012)
  • "אני אומרת, תסתכל מי עמד על המרפסת בכיכר ציון, למעט ביבי שהוא היום ראש ממשלה, ותגיד לי איפה הם היום. המיסטיקה והשחור עובדים בשני הצדדים." ~ על הטענה לפיה הירצחו של יצחק רבין היה עונש שהביא על עצמו כתוצאה מכך שעשה מעשים שהתורה אוסרת ושחל עליהם דין רודף (חיים אתגר ודרור גלוברמן, "נועה רוטמן לא עושה חשבון", באתר mako,‏ 4 בנובמבר 2012)
  • "תודה שגם אתם חושבים שאסור להוריד ראש מול בריונים, שגם לכם נמאס מהשיטה, מאזלת היד של החוק והסדר להתמודד עם פער ערכי תהומי, עם פיות מטונפים ומסיתים, עם הנבלים שברשות החוק רומסים כל מה שיקר לנו בסמלי העבר ובהווה. הלוואי שיחד – נחזיר לעצמנו את הכוח וננצח בקרב החשוב הזה על שפיותה ודמותה של המדינה האהובה שלנו, על פיסת האדמה המיוזעת, המשוגעת, הקשה והטובה שלנו – שידעה ימים יפים הרבה יותר של סולידריות, כבוד, דרך ארץ ותקווה. אה, ומנהיגות, הדבר הזה שחסר לי באופן אישי, היום יותר מתמיד." ~ על העימות שלה מול גורמי ימין קיצוני (אריק בנדר, נועה רוטמן על בן גביר: "רוע אטום וצרוף", באתר nrg,‏ 15 באוגוסט 2012)