נסיעה (ספר)

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

נסיעה הוא רומן מאת יאיר אסולין על צעיר בצבא. הספר יצא לאור ב־2011 וזכה בפרס ספיר לספר ביכורים.

מתוך הספר[עריכה]

  • "אני מרגיש איך בקול הרועד שלו, העייף מלילה ללא שינה, הוא כובש את הפחדים שלו. אני מרגיש איך הוא מנסה לשדר, כמו תמיד, שהכול כרגיל."
  • "כל פעם איזה רסיס מציאות אחר שמתגנב לדלת האחורית של אולפן הרדיו והופך להיות המציאות של כולנו, 'החדשות'. ומה עם המציאות שלי? מה עם המציאות של אתמול בלילה?"
  • "היית פעם בכלל במצב כזה או אפילו דומה לזה, מצב שבו הרצון שלך בכלל לא נחשב, שכל הזמן אומרים לך מה לעשות, מתי לאכול ומתי לישון ומתי לרוץ ומתי לדבר בטלפון."
  • "אני בעצמי תחת שלטון צבאי, אתה מבין? ממש כמו הפלסטינים האלה. גם לי הם אומרים מתי ללכת ומתי לבוא ומה לאכול ואיך מותר לי לדבר. וגם אותי מענישים לפי קריזות וצורחים עליי לפי קריזות ונחמדים אליי לפי קריזות ולפעמים נותנים לי לסבול... רק כדי ללמד אותי מה זה 'משמעת של צבא' ומה זה 'חייל'. ואם זה מה שהם מסוגלים לעשות לי, שאני כאילו 'אחד מהם', חייל שלהם, אז תחשוב מה הם מסוגלים לעשות להם, לפלסטינים, שאותם הם מגדירים כאויבים שלהם."
  • "התחושה הנוראה שאתה לא חשוב. שאתה כלום. שאתה עוד כלי על השולחן, כמעט כמו העט או המחשב או הטלפונים הישנים, המוצפנים. ולפעמים הייתה לי תחושה שאני אפילו לא כלי, שאני בעצם כמעט לא קיים, שאני צריך לעשות הכול בשביל מישהו שעושה הכול בשביל מישהו שעושה הכול בשביל מישהו."
  • "זוכר את השפתיים שלה מתכווצות בספקנות בשיחה ההיא על שפת הים בין הפסלים, כשהמשכתי לדבר ואמרתי שצבא זה דבר שכולם חייבים לעבור אז אי אפשר לעשות ממנו כזה עניין, ושאהבה זה הכי חשוב. אחר־כך אני זוכר אותה מנשקת אותי."

נאמר עליו[עריכה]

  • "מתאר בבהירות רבה את חוסר האונים של הפרט אל מול האטימות של המערכת הצבאית, את האבסורד הקיומי המצוי במערכת הקשה הזו, ואת כישלונה של השפה לפרק לגורמים את הסיבות לקשיים הנפשיים שהשירות הצבאי מכונן." ~ יותם שווימר
  • "הוא מפליא לנתח ולנסח את הרגשות ואת החוויות הפנימיות והחיצוניות העוברות על גיבור הסיפור, וגם את הסגנון וההתנהגות של הסובבים אותו על נימיהם הדקות ביותר." ~ חבצלת פרבר