סומרסט מוהם

ויליאם סומרסט מוהם (באנגלית: William Somerset Maugham;‏ 25 בינואר 1874 - 16 בדצמבר 1965), מחזאי וסופר אנגלי. בתקופת מלחמת העולם הראשונה שירת כמרגל עבור סוכנות הביון הבריטית.

כללי

"האהבה והאמנות בלבד הופכות את הקיום לנסבל."
"במאבק נגד הפרט, החברה עושה שימוש בשלוש זרועות: דעת הקהל, המצפון והחוק."
"ישנם שלושה חוקים שעלינו לכבד כדי לכתוב רומן. לרוע המזל איש עדיין לא גילה אותם."
"הדמיון גדל עם הניסיון, ובניגוד למה שחושבים הוא מפותח יותר אצל מבוגרים מאשר אצל צעירים."
"מסוכן להרשות לציבור להיכנס אל מאחורי הקלעים. הוא מאבד את הדמיון ואחר כך הוא בא בטענות."
"מדוע נשים מקסימות נישאות תמיד לגברים טיפשים? כי גברים נבונים לא נישאים לנשים מקסימות."
"דיפלומט הוא מי שזוכר את יום הולדתה של אישה, אך שוכח את גילה."
"הבינוניים בלבד הם תמיד במיטבם."
"קל הרבה יותר לאבד הרגלים טובים מאשר הרגלים רעים."
"כל אושר מתחיל בארוחת בוקר שלווה."
"ידע קטן מדי הוא מסוכן, אך בערות גדולה רעה באותה מידה."
"במרוצתה של ארוחה דשנה השראתו הרוחנית של אדם באה על ביטויה."
"היכולת לצטט היא תחליף לתבונה."
"הכרזה על אהבת נצח איננה מגוחכת לעולם אם היא מלווה באבני חן."
"הדבר השימושי ביותר באשר לעקרונות, הוא שאנו יכולים תמיד להקריבם בהזדמנות הראשונה."
"לשלמות יש רק פגם רציני אחד - היא נולדה להיות משעממת."
"אף פעם לא העמדתי פנים שאני יותר ממספר סיפורים."

בכבלי אנוש (1915)

"אינני משבח או מאשים. אני מקבל."
"אנשים מבקשים את חוות דעתם של מבקרים ספרותיים, אך אינם רוצים אלא בשבחים."
"לא שווה לחיות את החיים, אם דואגים לעתיד כפי שדואגים על ההווה."
"כשהמצב הוא הגרוע ביותר, אני מוצא שמשהו תמיד קורה."
"תמיד יש מישהו שאוהב, ומישהו שנותן שיאהבו אותו."
"זה הרבה מאד לבקש שדברים יראו לך גם הגיונים וגם אסתטיים."
"אין בנמצא דבר כה מתועב כמו הדאגה התמידית לאמצעי קיום. הכסף דומה לחוש שישי שבלעדיו אינך יכול להשתמש בחמשת החושים האחרים."

אה-קינג (1933)

"יש האומרים כי הסבל והייסורים מאצילים את האדם. אין אמת בכך. בדרך כלל, הופכים הייסורים את בני האדם קטנוניים, מהירי ריב ואנוכיים."
"[הסופר] יכול לנחש חלק ניכר מהנעשה בנפש בן העם האחר, משום ששניהם שייכים לגזע האנושי, אולם נותר חלק רב, אולי העיקרי והחשוב ביותר, בנפש הזר אשר עדיו אין למחבר האמור כל אמצעי מגע וגישה."
"אנשים הגרים בבדידות נואשת כזו, בנקודות הנידחות ביותר של עולמנו, מוצאים לעתים הקלה בכך שהם מספרים למישהו, שבוודאי לא יפגשוהו שנית, את הפרשה שהעיקה אולי מזה שנים רבות על שעות יומם וחלומות לילותיהם."