סיון הר-שפי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סיון הר-שפי (נולדה ב־1978) היא משוררת ישראלית.

מתוך שיריה[עריכה]

  • "בֵּינְתַיִם בִּשְׂפַת הַחִבּוּר: אֲנִי גּוּף וְרוּחַ
וּמַשֶּׁהוּ נוֹסָף הַמִּתְגַּלֶּה לִי
מְעַט בְּכָל יוֹם."
  • "בּוֹא נֹאהַב בַּמַּחְתֶּרֶת
מִפְּנֵי עוֹלָם כֹּל־יוֹדֵעַ
שֶׁלֹּא עוֹד סוֹד לוֹ הַשְּׁנַיִם."
  • "מְקַוָּה
גַּם הַיּוֹם לִרְאוֹת
מֵעֵבֶר לְגֶדֶר הַמִּגְרָשׁ:
אֵשׁ פְּרוּעָה, מַתִּיזָה נִיצוֹצוֹת."
  • "פַּעַם הָעוֹלָם הָיָה כַּדּוּר
הַיּוֹם הוּא שֻׁלְחָן.
פַּעַם הָיִיתִי בּוֹעֶטֶת בּוֹ
רָחוֹק
מְבַקֶּשֶׁת לִמְסֹר
לְאַחֵר
הַיּוֹם אֲנִי יוֹשֶׁבֶת לְצִדּוֹ
מַנִּיחָה רֹאשִׁי עָלָיו דֶּרֶךְ קִרְבָה."
  • "כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה הַיָּחִיד: וְאהַבְתּ."
  • "קוֹץ־זַעַם נֶחְלָשׁ וּמִתְפַּיֵּס. גַּם סֶלַע מִתְרַכֵּךְ עִם בּוֹא הַחֹרֶף."
  • "אַתָּה שֶׁרַק רָחַקְתָּ, אוֹמֵר לְהִתְקָרֵב, אוֹמֵר מִלִּים מִלֵּב, פִּתְאֹם נוֹגֵעַ."
  • "מַה שֶּׁנִּתָּן לִי – מֻנָּח בְּיָדַי אוֹ לְרַגְלַי, אוֹ לְרֹאשִׁי אַךְ לֹא לְמַעְלָה מִזֶּה."
  • "בָּרוּךְ שֶׁעָשַׂנִי פַּעֲמַיִם פַּעַם בַּחֲלוֹם וּפַעַם בֶּאֱמֶת."

אמרותיה[עריכה]

  • משפחה היא האפשרות הראשונה של היחיד להתרחב אל מחוץ לעצמו, לשאת את מבטו אל הזולת, ליצור מגע אנושי אמיתי."
  • "הקולות הפמיניסטיים שאליהם נחשפתי בלימודיי האקדמיים היו כמעט תמיד רוויי כעס, מרירות, תסכול, וחשד נצחי ביחס לעולם הגברי – רגשות שליליים, שכאשר עברו דרכי – לא קידמו אותי ולא היטיבו עם הזוגיות."
  • "המוחשיות של פתיחת שערי השמים בלידה – הריחות המלווים, הכאב החד והאהבה השוטפת, ההודיה עד דמעות, כל החושים דרוכים – אין כדוגמתה בעיניי."

על עצמה[עריכה]

  • שירה שלי היא גם גילוי פנים וגם הסתר פנים. כך אני חווה את האלוהות בעולם."
  • "אני כותבת בבית, הבלגן והפרטים הקטנים של המציאות מעוררים בי השראה."
  • "אני מטבעי יצור לא פוליטי ולא אקטיבי. יש בי משהו קצת פסיבי שאולי קשור למשיכה שלי לעולמות של רוח."

נאמר עליה[עריכה]

  • "המתח הבסיסי של שירת הר-שפי הוא המתח הסבוך והמתחדש בלי סוף בין קודש וחול, אמונה וספק, הנצח והחלוף." ~ אריק גלסנר