סיון שביט

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סיון שביט, 2010

סיון שביט (‏נולדה ב־12 בדצמבר 1967) היא זמרת ישראלית.

מתוך שיריה[עריכה]

  • "טיפות גשם עדינות יחליקו כמו דמעות על הפנים שלו ואני איתו צוחקת ורכה." ~ ורדימון
  • "אין לו קירות, אין לו תקרה, אין בו חלון לסגור מול הרוח הרעה." ~ ללב שלי אין בית
  • "בכל דקה שעוברת, המים ששוטפים את הרחובות מתקרבים לעננים." ~ הכחול האפור הזה
  • "כשאנחנו מאבדים את הצללים, אתה מתפלל, אני קוראת עיתונים." ~ הכחול האפור הזה
  • "הרצפה קרה, הטרפז מתוח, מעל העיר עולה הבוקר." ~ פחד גבהים
  • "הייתי צריכה משהו חזק כדי לשכוח. שבועיים שם, זה כמו חודש כאן." ~ כרטיס טיסה
  • "הוא לא היה יכול לגעת בה וכמה שהיא ביקשה יותר, הוא נסוג יותר ויותר לאחור." ~ תשע עשרים וחמש
  • "כאן לגשם יש טעם מלוח, האדמה נשארת צמאה והחורף לא נגמר באביב, תמיד מקדים אותו החורף הבא." ~ במקום בו המשוררים בוכים

אמרותיה[עריכה]

  • "תמיד רציתי לחיות בארץ אחרת, כי אני מתעסקת הרבה בזרות, גם ברמה האישית וגם ברמה האמנותית. עניין אותי לחקור את הזרות הזו."
  • "יש משהו [בזרות] שקשור לחופש. אני בטוחה שמי שחוקר אותה ומתבונן בה יכול להבין על מה אני מדברת. כשאתה מנותק וזר זה מאפשר לך לצמוח ולעשות דברים שלא היית מעז לעשות בסביבה הטבעית שלך, לברוא את עצמך מחדש. אם היית כלי כסף שמתחיל להשחיר אז זה מין רגע כזה שאתה יכול לצחצח אותו."
  • "אני חושבת שאני בן אדם מאוד רומנטי ומאוד נוסטלגי בכתיבה שלי. אני מאוד מחוברת לארץ ישראל, לשפה העברית, לשפה הישראלית, לנופים שלה."
  • "כמו צייר אני מנסה להסתכל רגע מבחוץ, וזה קשה להסתכל על התמונה כולה – התמונות, כלומר השירים, תמיד יש בהם פגם. גם אם הם רומנטיים, אפילו ‘נשקי אותי', גם אם זה נורא יפה, יש בזה פגם. מהזווית שלי, וכל אחד יכול לראות את זה אחרת, יש המון סיטואציות שנראות נאיביות אבל הן מלאות פחד, או חשש מהחמצה, או שאת נושאת אתך משהו מהעבר שמקשה עלייך להיפתח."
  • "אני לא חושבת שחלה ירידה באיכות הטקסטים ואני בטח לא אוטוריטה או שופטת. יש טקסטים טובים וטובים פחות בארץ ובעולם, יש סרטים טובים וטובים פחות, ספרים טובים וטובים פחות, ארכיטקטים טובים יותר וטובים פחות וכו', כך היה וכך יהיה, אין חדש תחת השמש."