סיפורי קנטרברי

סיפורי קָנְטֶרְבֶּרִי (באנגלית: The Canterbury Tales) הוא ספר מאת ג'פרי צ'וסר בן המאה ה־14.

"ההצלחה מחייכת לאמיצים."
"מוטב שיוגש תבשיל תפל מאשר שלא יוגש שום תבלין."
"נשים חפצות למשול בבעלים ובמאהבים שלהן."
"היה שמח ומשמח. ספר לנו על הרפתקאות מופלאות."
"היא לא נהנתה במידה כזאת במשך שנים רבות."
"נוכח כי השמש כבר טיפסה גבוה במעלה הרקיע, והעריך כי מחצית הבוקר כבר חלפה."
"אם אתן יפות תואר, עשו בזה שימוש. הבליטו את חמודותיכן ואת שמלתכן."
"החלו הופכים בו ומפרשנים אותו באופנים שונים. לקלף תפוח אפשר כך ואפשר אחרת."
"לבושו של אדם ורום מעלתו עשויים להיות סימן מהימן לערכו הפנימי."
"האביר היה איש אמיץ וגבר בגברים. מראשית דרכו כלוחם נאבק למען האמת והכבוד, למען החירות וההדר."
"שעה שגשמי אפריל הרכים והנעימים יורדים לשורשם של כל הדברים, משיבים את נפשה של הקרקע הצפודה, מרווים ומזינים כל שתיל וכל זירעון, או־אז ניעורה האנושות בחדווה ובציפייה."
"אחרי שממת החורף, נהדר לשוב ולשמוע זמרת ציפורים ברחובות. ענפי העצים שטופים בזמר. זו עונת ההתחדשות."
"הפונדק היה נוח ומרווח, והיה בו מקום לכולנו, ועד מהרה הרגשנו נועם רב זה במחיצת זה. שתינו בצוותא כמה וכמה כוסות בירה ויין, והסכמנו בינינו שנצא לדרך יחדיו. זה יהיה בידור, טיול עליז בחברה טובה. לפני שקיעת החמה קבענו כי נתאסף למחרת עם שחר ונצא לדרכנו בנתיב הצליינים."
"ולמרות שיצאו לו מוניטין על אומץ לבו, היה מצניע לכת ומתון בהליכותיו."
"בתקופה קצרה זו עשה רושם טוב על חבריו לנשק, אך הוא ביקש להרשים נפש אחת בלבד, הלא היא גבירה מסוימת שהכיר."
"במחיצתו שרר אביב נצחי. היו לו סיבות מצוינות למצב רוח מרומם. הוא היה מאוהב בכל מאודו, עד כדי כך שלא עצם עין בלילות; הוא לא נח ולא שקט לרגע, כמו הזמיר. אך מעולם לא שכח את נימוסיו הטובים."
"יום אחד הנעורים יפנו מקומם לגיל המתקדם. השנים נערמות שקטות כמו אבנים. המוות מתנכל לכולם, צעירים כזקנים, רמי מעלה ונחותים, איש לא ימלט ממנו."

"ועוד אִמרו־נא לי: הטעם מהו

שבשבילו אברי־פרייה נבראו,

ומין יצור כזה על מה עוצב?

תדעו לכם: הם לא נוצרו לשווא,

אפילו יפרֹשו המפרשים

שאין הללו אלא מפרישים

מֵי־רגל, ואינם אלא סימן־

היכר בין המינים, הבדל קטנטן

ולא יותר... אמרתם: לא יותר?

זה לא מה שהניסיון אומר.

אני טוענת שאותו אבר

(ויסלחו לי בני־אוריין) נוצר

לשתיים: אל"ף – לשימוש ובי"ת –

לעונג־רבייה שאין בו חטא.

שאם לא כן, על מה טרחו לכתוב

כי איש חב לאשתו אותו החוב?

ואיך יפרע מין חוב כל כך נכבד?

באמצעות אותו מכשיר נחמד,

שאם גם שתן נועד לפלוט,

הרי עם זאת נועד גם להפרות."