ספיר קופמן

ספיר קופמן (פפושדו) (1965 – 2017) הייתה דוגמנית ומלכת היופי של ישראל לשנת 1984.

"מלכה או לא מלכה – קודם כול אני חיילת."
"אני לא אתחתן בגיל 19, כמו אמא שלי. אני רוצה להיות עצמאית, רוצה בעל במצב כלכלי סביר, לא חייב להיות מיליונר."
"גיל 30 זה זמן אידיאלי להתחיל בו אמהות."
"התחרות והדוגמנות הטמיעו בי את המשמעת הגופנית."
"כילדה, מעולם לא היו לי שאיפות להיות דוגמנית, כמו שיש לנערות רבות בימינו. אל התחרות הגעתי ממש במקרה, בעקבות המלצה, והרגשה שאם אצליח להשתלב בה אזכה לפחות בכמה ימי חופשה מהטירונות. דבר הוביל לדבר, ומצאתי עצמי בעיצומו של תהליך, שבסופו זכיתי."
"למזלי, בזכות חינוך טוב מהבית, לקחתי כבר מההתחלה את הדברים בפרופורציות המתאימות. אמנם זכיתי בתחרות ואני מייצגת את ישראל בעולם, אך אין זה מתפקידי להביא שלום, ונכון שאני מפורסמת, אך אני רק אחת מרבות. היו לפני ויהיו גם אחרי."
"אז לא ידעתי שהזכייה בתחרות תוביל אותי לעתיד שלא דמיינתי. הזכייה פתחה בפני את עולם הדוגמנות, שבאותה תקופה היה קטן בהרבה. מהר מאוד מצאתי עצמי בצמרת, וזה תרם לי רבות: הייתי עצמאית מגיל מאוד צעיר, 18 בקושי, ופרנסתי עצמי בכבוד. למדתי משהו על אחריות: כיצד לנהל יומן עבודה, את החשבונות שלי, וגם את העובדה שצילומי חוץ רבים, בעיקר לבגדי ים, מתחילים בארבע בבוקר ומסתיימים בשמונה בערב. בכל הזמן הזה עליי להיות יפה, סבלנית, ערנית וחייכנית. העבודה הפכה אותי לבחורה אחראית ולא מפונקת, ונטעה בי מוסר עבודה גבוה."
"הפרסום הוציא אותי מעט מבועת הביישנות הטבעית שלי. מילדה אנונימית הפכתי דמות ציבורית ומוכרת שרבים (בעיקר ילדות צעירות) קוראים ומקשיבים למוצא פיה. את העובדה הזו, שפתאום אני מושא הערצה של ילדות צעירות, ניצלתי תמיד כדי להעביר את המסר, לפיו מתחת לעטיפה החיצונית חייב להיות בן אדם אמיתי, ושאני בדיוק כמו כולן, בן אדם חי ונושם, עם יתרונות וחסרונות, וודאי שלא מושלמת."
"עד היום, כשאני רואה את הילדות הצעירות מוכנות להילחם, מעבידות ומרעיבות עצמן עד נזק על מנת להיראות רזות ויפות ולהצליח כדוגמניות, אני אומרת: הי, לא בכל מחיר. אם זה בא בקלות – מה טוב, אבל לא כל האמצעים כשרים כדי להפוך לדוגמנית מפורסמת."
"בתקופת הקריירה שלי הכרתי אנשים רבים מכל שכבות האוכלוסיה. אנשים שהעסיקו אותי, מעצבים, ספרים, אנשי מפתח, והאנשים שבזכותם הפכתי למי שאני, שאהבו והעריצו אותי כל השנים. יש לי רק מילים טובות לומר על עולם הזוהר, שאליו כאמור, נקלעתי במקרה, ועל כך אני מודה ושמחה. אבל, בואו ניקח הכול בפרופורציות, ונבין שהכול זמני ויש חיים גם אחרי הזוהר ובלעדיו, ובסופו של דבר, הכי חשוב זה הבית והמשפחה."
"מאחורי תצוגות האופנה האלה היה סדר יום עמוס מאוד שכלל גם תצוגות אופנה בקניונים, בפני ארגוני נשים, במתנ"סים, או ימי צילומים שהתחילו בארבע בבוקר. זה לא היה קל. היו ימים שהייתי רצה מתצוגה לתצוגה עד אמצע הלילה."
"קיבלתי כל כך הרבה חיזוקים לאורך השנים שאני יפה וחתיכה, והשנים הללו היו סגידה כל כך גדולה לעצמי, שגם אם יירדו היום 40 אחוז מזה, אני עדיין ארגיש מצוין."
"לפרסום מוצרים מסוימים, הייתי רוצה לראות דוגמניות מבוגרות יותר, אם כי יש מקום לכולן, גם למבוגרות וגם לצעירות. יש משהו מאוד יפה בדוגמניות בשלות, נשיות יותר."

נאמר עליה

"ספיר הייתה מהדוגמניות הבולטות, המוערכות והמקצועיות שהיו לנו במדינה באותה תקופה. ספיר השפיעה על דור שלם של צעירות שראו בה מודל לחיקוי. מה שאפיין אותה מעבר לאינטליגנציה והנוכחות המרשימה המון שקט, צניעות ואופי." ~ שירלי בן מרדכי
"פעם דוגמנית עילית והיום אמא עסיסית במשרה מלאה, היא סופר מודל של שביעות רצון. היא נהגה להבעיר את הפריים במידותיה הלא אופייניות לעולם האופנה. העיתונאים קראו לה 'דובשנית', והיא , מצידה, קרעה את המסלול." ~ גבי בר חיים
"ראיתי מולי ילדה טובה פתח תקווה, חיילת טרייה בצה"ל שסיפרה בביישנות שמעולם לא היו לה חלומות על כתר אבל כמו בכל סיפורי האגדות שכנה המליצה עליה והשאר היסטוריה." ~ דליה בן ארי