ספר האשליות

ספר האשליות (באנגלית: The Book of Illusions) הוא ספר מאת פול אוסטר על עלילות חייו של פרופסור לספרות. הספר תורגם לעברית ויצא לאור ב־2009.

"כיוון שלא ידעתי מה לעשות, נכנסתי."
"הכול היה צריך להתבצע על־פי לוח הזמנים, ולא היה זמן לחרטות."
"חצי מהזמן חשש שיתוודה לפניה. בחצי השני חשש שייתפס."
"באותו לילה לא היה ירח בשמיים."
"הייתה לי משימה, והדבר היחיד שעניין אותי היה לדבוק בה ולוודא שתיעשה."
"מטוס נופל מן השמיים וכל הנוסעים נספים. אישה נופלת בפח האהבה, וגבר נופל ברשתה, ואף לרגע אחד, בעוד המטוס מאבד גובה, איש מהם אינו חושב מוות."
"תחילת החורף, כשהעצים ניצבו עירומים סוף־סוף והשלג הראשון עמד לרדת."
"רגע לאחר מכן התמלאתי ספקות, וברגע הבא התחלתי לפקפק בספקות הללו."
"העתיד עדיין צופן משהו בשבילי, אם רק יהיה לי האומץ ללכת לקראתו."
"חיבוקיהם הדומעים ושתיקותיהם הארוכות והנבוכות לא עזרו. גיליתי שמוטב לי להיות לבד. "
"קו דק מפריד בין קסם לבין תוקפנות, בין התנפלות על מישהו לבין מתן הזדמנות לטבע לעשות את שלו."
"לא היה לי שום רעיון אחר, אומרת קלייר. הייתי חייבת למצוא דרך לגרום לך לבטוח בי."
"כשאלמה גרונד שלפה את האקדח וכיוונה אותו אל חזי ניצתה בי לא אימה אלא היקסמות. הבנתי שהקליעים שבתוך אותו אקדח מכילים מחשבה שמעולם לא עלתה בדעתי קודם לכן. העולם מלא חורים, פתחים זעירים של חוסר משמעות, סדקים מיקרוסקופיים שהתודעה יכולה לעבור דרכם, וברגע שאתה נמצא מעברו האחר של חור כזה, אתה משוחרר מעצמך, משוחרר מחייך, משוחרר ממותך, משוחרר מכל מה ששייך לך."
"לחשוב מחשבה אחת פירושו היה לחשוב את המחשבה ההפוכה, ועוד בטרם הספיקה אותה מחשבה שנייה לסלק את קודמתה, צצה מחשבה שלישית לסלק את השנייה."
"אם יש בי היכולת לצחוק, פירוש הדבר שלא קהיתי לחלוטין. פירוש הדבר שלא הקמתי ביני לבין העולם חומה כה בצורה."
"הייתי המום מן ההכרה שיש לו עיניים וידיים, ציפורניים וכתפיים, צוואר ואוזן שמאלית - שיש בו ממשות, שהוא אינו יציר הדמיון. זמן כה רב הוא היה בתוך ראשי עד שספק היה אם הוא יוכל להתקיים במקום אחר."
"הוא חי, וידו נוגעת בי עכשיו. ואני זוכר שאמרתי לעצמי לזכור את המגע של אותה יד, אם לא יחיה עד הבוקר, זאת תהיה ההוכחה היחידה שראיתי אותו אי פעם בחיים."
"הקטור ופרידה הפכו את המקום שלהם לאולפן קולנוע קטן."
"הוא הציע להם סיגריות, הציע להם משקאות (ששניהם סירבו להם), ואז הודיע שהוא מתכוון ללוות את הופעתם בנגינת תקליט של שישיית המיתרים מספר אחד ברה מינור מאת ברהמס."
"הפעם היחידה שבה חש קושי מסויים הייתה הפעם הראשונה, ואולי מעט לפני כן, כשעדיין לא ידע אם יעמוד במשימה."
"זה היה דימוי עז, עוצר נשימה, והמשכתי להרהר בו זמן רב לאחר שסגרתי את הספר והנחתי אותו על המדף."
"הוא איבד את אומץ הלב. זה ההסבר היחיד. או שאיבד את אומץ הלב או שנהיה סנילי."
"כולנו רוצים להאמין בדברים בלתי־אפשריים, אני מניח, כדי לשכנע את עצמנו שניסים אכן עשויים לקרות."
"זה לא חשוב מפני שאתה אוהב אותי. מפני שאתה רוצה בי. זה מה שחשוב. כל השאר הוא פשוט לא כלום."
"חשתי שזוהי טרגדיה, שזהו קצו של העולם המחורבן והדפוק הזה."
"בכל פעם שהוא סיפר לי משהו, הלכתי ובדקתי את העובדות."
"שקעתי במים החמימים והנחתי למחשבותי להפליג."
"הוא לא יכול לדבר הרבה, אבל המעט שאמר נשא סימנים חד־משמעיים של מבטא זר."
"נדרש לי זמן כדי לשקוע בו, לתפוס מה קורה. ההתרחשות צולמה בריאליזם כה חסר מבע, בתשומת לב כה דקדקנית לפרטים של חיי היומיום, שלא הצלחתי לקלוט מיד את הקסם הטמון בלב הסיפור."
"כולנו נמות יום אחד, מר זימר, אמר. מה גורם לך לחשוב שתמות דווקא במטוס? אם תאמין לסטטיסטיקות, יש לך סיכוי גדול יותר למות פשוט מישיבה בבית."
"השפם, כשהוא בתנועה, הוא כלי להבעת מחשבותיהם של כל בני־האדם."
"ואולי גיליתי (פשוט מאוד) שהמתים אינם רשאים לצרוח בתוכך יותר מפעם ביום."
"בסיאוב יש ברכה משלו, אמר הקטור, שדיבר בכוונה גבוה מעל לראשה. אם החליט אדם לזחול אל קברו, מי ייטיב לארח לו לחברה מאישה חמת דם? כך הוא מאריך את גסיסתו, וכל עוד בשרו דבק בבשרה, הוא יכול להתבשם מריח הריקבון שלו עצמו."
"בסופו של דבר הייתה הנחיתה פחות קשה מההמראה."
"זה היה ביקורי הראשון בניו מקסיקו. בנסיבות רגילות הייתי מביט פעור פה בנוף, מצביע על תצורות הסלעים על הקקטוסים המוטרפים למראה, שואל לשמו של הר זה או של שיח מסוקס זה, אבל הייתי כה מרותק לסיפורו של הקטור שלא עסקתי בכל אלה."
"חצי שנה זה המון זמן."
"אין לי סודות ממך דייוויד. מה שאני יודעת, אני רוצה שגם אתה תדע."
"זה היה הרעיון שלי, אבל לא הלכתי ועשיתי את זה עד שהוא נתן לי אור ירוק."

נאמר עליו

"'ספר האשליות' של פול אוסטר הוא קטלוג של אסונות שאמורים ללמד אותנו משהו על יכולת השימור של הנפש האנושית, או על האפשרות לשרוד אך ורק באמצעות האמנות, או על שניהם כאחד." ~ אריאנה מלמד