ספר הבדיחה והחידוד
ספר הבדיחה והחידוד הוא קובץ בדיחות ודברי הומור מתוך ההווי היהודי מאת אלתר דרויאנוב שכתבם בשפה העברית לאחר שתירגמן מיידיש. הכרך הראשון יצא לאור ב־1922. המהדורה המלאה ובה שלושה כרכים התפרסמה בין השנים 1935 - 1938.
מתוך המבוא
[עריכה]- "עבודת כנוס זו נתחבבה עליי לא רק משום שהבדיחה מבדחת את הדעת – יִזָּכֵר לה גם חסדה זה! – כי אם בייחוד משום שתכף, משעה ראשונה, ראיתי, כי יפה כוחה של הבדיחה העממית לשמש מפתח לכמה מִסִתְרֵי הנפש של העם, שמפתחות אחרים אין להם שליטה עליהם."
- "היה קובץ של בדיחות כמעט דבר חדש לגמרי בספרות העברית. רָוְחָה ההנחה המוטעית, שהבדיחה שלנו קשורה ודבוקה בלשון היודית [יידיש] ואי אפשר למסור אותה בשום לשון אחרת, כל שכן בלשון העברית."
- "יש בידי עוד מאות בדיחות מן הסוג של 'אין מגלין אלא לצנועין', ועליהן אני תוהה: מה יהיה גורלן? להשמידן – אסור, לפרסמן – חוששני. ...אני מהסס, ועדיין איני יודע, מה יהיה גורלו של אותו חומר שבידי."
מתוך הספר
[עריכה]- "בשעת הדחק אדם יוצא ידי קיבתו גם באטריות צוננות."
- "עני צם כל היום כדי שייכנס רעב לסעודת־נישואים בביתו של קרוב עשיר."
- "ראינו חכמים שנעשו עשירים ולא ראינו עשירים שנעשו חכמים."
- "ממון אין לי עדיין, אבל כבר נעשיתי חזיר."
- "אין לך סגולה בדוקה לשעמום מן החידות."
- "ביקשתי סיגרה שוּפרא שבשוּפרא, ונתת לי סירחון שבסירחון!"
- "ייסורים של אדם שני מקורות להם: צרתו שלו ואושרם של אחרים."
- "כמה תמוהים הבריות! כאן אין איש מלווני, משום שאין מכירים אותי, ובעירי אין איש מלווני, משום שמכירים אותי."
- "השכים עשיר לפתחך, תבקש מאתו גמילות־חסד, ושוב לא יבוא אליך; השכים עני לפתחך – הלווה אתה לו, ולא תראה את פניו עוד."
- "דיבור דומה עליי כתקיעת־כף, תקיעת־כף – כשבועה, שבועה – כשטר־חוב, שטר־חוב – כהמחאה, והמחאה – איני פורע."
- "שתיין מובהק היה אומר: אילו אני משה רבינו, הייתי מתפלל לפני המקום, שיהפוך את הסדר וייתן למצרים ארבע מכות, ולישראל – עשר כוסות."
- "כשאני שותה בביתי, אני נזהר שלא להטיל לתוך הכוס יותר מחתיכה אחת סוכר, וכשאני שותה בבתיהם של אחרים אני מדייק שלא להטיל לתוך הכוס פחות משלוש חתיכות סוכר."
