עדה לזורגן

עדה לזורגן (נולדה ב־1957) היא מאפרת ישראלית.

"בתחילת שנות ה־80, הדוגמניות היו מאפרות את עצמן לתצוגות, וכשחזרתי ארצה הפכתי למאפרת הדוגמניות הראשונה בישראל."
"באתי עם הבוק שלי, והראשונה שפגשתי הייתה דורין פרנקפורט. הייתי ניו יורקית כזו עם קסקט וג'ינס זרוק והיא התאהבה בי, החליטה לאמץ אותי והכירה לי את צלם האופנה יקי הלפרין, שהתחיל לקחת אותי לצילומי קטלוגים. אנשי התעשייה בארץ התחילו להבין את הצורך במאפרת ואני עבדתי עם כולם: בן לם, מולה עשת ואחרים. ופתאום יש מאפרת אופנה בישראל. הכרתי את גילי גמליאלי, שהיה ספר צמרת בכיכר המדינה, והוא זה שפתח לי את השוק של הדיוות. כדי לבחון אותי הוא הביא את קארן דונסקי, כי אצלה אין פוצי מוצי והיא הכי דעתנית. עברתי את הטסט איתה והתחלתי לאפר בכל התצוגות."
"כיום 30 מאפרים פעילים מאפרים בשיטת עדה לזורגן. אני משכפלת כבשים, מי שעובד קשה ומראה נכונות זוכה להיכנס לסוכנות שלנו, שמספקת עבודה. לאחרונה עשינו את טקס מלכת היופי, את 'כוכב נולד', את 'נולד לרקוד' ועוד פרויקטים אחרים."
"טיירה בנקס בדיוק הגיעה לארץ לעשות פרסומת לשוקולד רוזמרי, ואף אחד בארץ לא ידע לאפר נשים שחורות, אז קראו לי. פוצצתי אותה בהברקות היסטריות וכולם נגנבו. בארץ הבנות עדיין הזיעו עם פודרות ושליכטות של איפור, ואני הגעתי עם סטייל של איפור שקוף וזוהר."
"הנזירות גידלו אותי מאוד יפה – ולא רק אותי, הכנסייה הקתולית הצילה אז המון ילדים. זו לא הייתה חוויה טראומטית. אחרי שאִמי מצאה את ילדיה הבכורים, היא לקחה את שלושתנו ועלתה לארץ לקיבוץ דפנה בצפון, שם גרו שני אחיה."
"כשהייתי בת 14 פרצה מלחמת יום הכיפורים ואני הפסקתי ללכת לבית הספר. עבדתי בבתי הילדים בקיבוץ, כי שם הרגשתי בטוחה מאוד. אחרי שנתיים הצליחו הוריי לסדר לי גרין קארד ואני התאחדתי עם המשפחה שלי, כולל אחותי ואחי שהגיע לשם עם אשתו. גרנו בקהילה יהודית גדולה באפסטייט ניו יורק, באזור של כפרי נופש שהאמריקאים מבלים בהם בקיץ. היה לי קשה להתחבר בחזרה להוריי אחרי שלא התראינו במשך כמעט שלוש שנים. הם רצו שאחזור ללימודים, ואני כבר נערה עם דמיונות משלי ועם מגננות שפיתחתי."