עלמה בקצה הכפר

עלמה בקצה הכפר הוא רומן מאת עמוס אריכא. הספר יצא לאור ב־1991.

"פתאום נסתלקה נהָרה ועצבות ירדה עליה. כה שקופה נעשתה עד שהייתי מסוגל לקרוא את מחשבותיה."
"מקס היה פִיטר פֶן של פרקי ילדותה ועוד לא נתקלתי במישהו שהיה מוכן למחוק את ה’פיטר פן' שלו גם כשבגר."
"נהגה בו פעם כבּת, פעם כנכדה מנעימה זמנו של סב בודד ומופלג בשנותיו, פעם כעלמה פורצת מסבכי יער מיתולוגי להצהילו; לא בן־תמותה רגיל נחשב בעיניה גם כשנתרפו חושיו וכמעט לא נתקיים אתו קשר ממשי. אבל בעיניו העששות נותר מבע אנושי, חם וחכם."
"העננים הכבדים שאצרו גשם נמצאו הרחק מאתנו, מעל בקעת הירדן. ואילו השמיים מנגד, לעברם צנחה השמש גלגל ענק בוער, להטו באש שקיעה זוהרת. בלילת צבעים רותחים נחשפה ובה גונים עמוקים ורכים וכאלה שאיבדו עוצמה עד שהתמזגו עם התכלת הגבוהה. במערב היה אביב ובמזרח המתינה סופת המחר."
"ראשה כמעט נגע בראשו ושפתיה לחשו משהו באזנו. ספק אם ירד לכוונתה אבל היא צחקה פתאום, צחוק עשיר ומאושר, כאילו גילתה בפניו מענה כלשהו שנעלם ממני. נרכנה לעברו בחטף, דבורה קלת־מעוף, הרחיפה שפתיה על מצחו ואצבעותיה הרגישות חלפו לאורך שערותיו הארוכות, שקצותיהם מדולדלים וגולשים על עורפו הצנום."
"יוצאת־דופן הייתה מרגע שעמדה על דעתה ועל רגליה, ומצוי אצלי תצלום חטוף שלה והיא זוקפת ראש לעבר משהו שמיקד שימת־עין ולב, ופניה המאירים מבטאים השתאות נוכח גובה השמיים."
"תמוה היה שהמשיך להתבונן בי בעוינות מודגשת כהתגרות. אור נורת החשמל שמעל הכניסה המפולשת, גומחת מסתור משמש בקיץ ורוח וגשם בחורף, נחת ברפיסות על פניו הרזים. האור הקלוש חפן מתוכם צללים עמוקים של משקעים באורח שחידדו לסתותיו המזוותות, מבליטים פה חזק, מוכן לנגיסה. עיניו סמוכות לשורש האף ואישוניהם דוקרים נאחזים ואינם מרפים."
"עטפתי אותו היטב בסוודר גדול ובמעיל עוד יותר רחב, והורדתיו במעלית לקומה הראשונה, והוצאתי אותו מתחום המוסד לעבר הגן האחורי, אל מתחת לגגון הבטון הרחב; ולא חשנו בגשם הדקיק שזירזף אבל קלטנו רוחות סואנות והן משׂחקות."