לדלג לתוכן

על שלוות הנפש

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
עמוד הפתיחה של הספר במהדורה שיצאה לאור ב־1594

על שלוות הנפש (בלטינית: De Tranquillitate Animi) הוא ספר מאת סנקה שנכתב ב־63 לספירה.

כללי[עריכה]

  • "איך יתנהג אדם כדי שיהיה תמיד שוה ושלו ברוחו, מוצא נחת בעצמו ושמח לקראת מצבו, וכדי ששמחתו זאת לא תפסק, כי אם תשאר במדרגת נעימותה, מבלי להתנשא למעלה ומבלי להלחץ למטה; הן זאת היא שלוות הנפש."
  • "חוסר העזה אינו נובע מקיומם של קשיים, אלא קשיים נובעים מחוסר העזה."
  • "אל לנו לחשוק במה שאין ביכולתנו להשיג או בדבר שלאחר השגתו נבין את הבלות תשוקתינו, אך מאוחר מדי ובמחיר יזע רב. אל לעמל להיות ללא תוצאה או בעל תוצאה שאינה ראויה לו – הרי מדברים אלה כמעט תמיד עולה עצבות, אם ניסיוננו לא מצליח או אם הצלחתו מבישה."
  • "חלקנו משתמשים בו בחסכנות וחלקנו מבזבזים אותו ביד חופשית. יש מאיתנו המנצלים את זמנם באופן שנוכל לתת עליו דין וחשבון, ויש שמוציאים אותו לבטלה כך שלא עולה ממנו שום רווח – אין דבר מביש יותר מזאת. לעיתים, אדם בא בימים אין לו מה שיציג כהוכחה לשנותיו הארוכות מלבד גילו."
  • "אי אפשר לומר דבר משובח ונעלה מכל היתר אלא אם הנפש נרגשת. כאשר הנפש בזה לדברים המוניים ורגילים ובהשראה אלוהית הרקיעה שחקים, אז לבסוף היא שרה דבר מה נשגב יותר מאמרי אנוש. כל עוד הנפש נמצאת בעשתונותיה, אין היא מסוגלת להגיע אל הנשגב הנמצא בדרגות העליונות. מן הראוי שהנפש תנתק עצמה מן ההרגל, תצא אל המרחבים, תנעץ שיניה ברסן, תיקח את הנוהג במרכבה ותישא אותו לגבהים שאליהם פחדה לעלות לבד."
  • "מה שיכול לפגוע באדם אחד, יכול לפגוע בכל האחרים. אם נחדור לעומקה של אמרה זו, אם היא נכונה לגבי מספר רב של אסונות שבכל יום קורים לזולתנו, ואם נחשוב שאסונות אלה עלולים לקרות לנו באותה מידה, נהיה אנשים המצוידים בנשק זמן רב לפני ההתקפה. כאשר הסכנה מגיעה, אין לנו כבר זמן לחזק את עצמנו כנגדה."
  • "הדבר הראשון שממנו עלינו להימנע, הוא להתרגש מדברים חסרי תועלת, בצורה זו או אחרת... הימנעו נא ממה שתוצאותיו אינן עומדות ביחס שווה למאמץ. כי זה כמעט קטלני, כשמצב רוחנו מעיק עלינו, יהא זה לאחר מפלה, או הצלחה שעליה פנינו יאדימו מבושה."
  • "בצרותינו האישיות, לעולם אין לתת מקום ליגון, אלא כפי שהטבע דורש, ולא ממה שמתחייב על פי כללי הנימוס. אנשים רבים מזילים דמעות על מנת שנראה אותן, ועיניהם נעשות יבשות עד מהרה, כאשר איש לא מתבונן בהן! אך הם יחשבו זאת לבושה שלא לבכות כאשר כך עושים כולם. הנוהג משועבד לדעה המקובלת, והרוע משתרש כטבעי יותר מכל הרגשות. גם ליגון יש מגרעות."
  • "יש ללמוד לתת למחשבה להירגע. אחרי מנוחה היא מתעלה ונעשית ערנית ובטוחה יותר. כמו שאסור לנצל יותר מדי אדמה פוריה, (כי נכלה במהרה את כוחותיה אם נאלץ אותה ללא הרף לתת את יבולה), עבודה ללא הפסקה תשבור את התלהבות הנשמה."
  • "אדם חייב להתחשב עם נפשו, ומזמן לזמן לתת לה מנוחה שתשפיע עליה כמזון מרענן. הוא חייב גם לטייל בחיק הטבע, כי האוויר הצח והשמיים מעוררים ומחיים את הבינה. לפעמים, יש צורך בשינוי מקום, בנסיעה, באופק שונה, כדי לצייד את הבינה בעוצמה מחודשת."
  • "אנשים רבים היו מסוגלים להגיע לחוכמה אילו האמינו כי הם יכולים להגיע אליה, אלמלא העמידו פנים שהם אינם יודעים על מגרעותיהם. אין צורך לדמיין כי התרפסותנו היא פחות הרת שואה מזו של זולתנו. מי יעז לומר את האמת? מיהו האדם, שבחברת המון פרוצות מחניפות, לא יציע לשלם מחיר גבוה יותר עבור דברי החנופה המיועדים אליו?"
  • "אדם יכול לסבול ביתר קלות שלא יהיה לו דבר, מאשר לאבד את עושרו. באותה מידה, אנו רואים גם כן, כי לדלות יש פחות מכאובים מפני שהיא פחות מסתכנת בריצה. תהיה זו טעות לחשוב כי העשירים מקבלים ביתר אומץ לב את צרותיהם. הגוף, אם גדול או קטן, הפצעים מכאיבים לו באופן שווה."
  • "אם תקדיש עצמך ללימוד, לא תמאס בחיים: לא תקווה שיגיע כבר הלילה משום שמעיק עליך אור היום, לא תרגיש כנטל על עצמך וחסר תועלת לזולת, תצרף רבים לחוג חבריך וכל הטובים ביותר יבואו אליך."

חיי האדם[עריכה]

  • "יש להפסיק לאלתר את התרוצצותם של אנשים אל בתי אחרים, תיאטראות ושווקים: הם מתערבים בענייני אחרים ונראה כי תמיד הם עסוקים בדבר מה. אם תשאל אחד מהם כאשר הוא יוצא מביתו: לאן אתה הולך? על מה אתה חושב? יענה לך: בחיי, אני לא יודע. אבל אפגוש כמה אנשים, אעשה משהו. הם משוטטים ללא מטרה ומבקשים עיסוק. הם אינם מבצעים דברים שתיכננו אלא את מה שנקרה בדרכם. מסלולם ריק ולא מתוכנן. רבים מנהלים את חייהם באופן דומה ולא בכדי אפשר לכנות חיים אלה: עסקנות בטלה."
  • "אין דבר שישמח את הנפש כידידות נאמנה וחביבה. כמה טוב שיש לב המוכן לקבל את סודותיך ושם יהיו בטוחים. מה שידיד אמת יודעים על אודותיך אינו מפחיד אותך יותר מידיעתך שלך. שיחתם מפיגה דאגות, דעתם מסייעת לך בקבלת החלטות, שמחתם מגרשת את עצבותך ואפילו הופעתם עצמם מרנינה אותך! כמובן, נבחר חברים שאינם נתונים לתאוות, עד כמה שאפשר."

עצות לחיים[עריכה]

  • "צריך להתרגל לשמור על מרחק מן המותרות, ולהביא בחשבון את התועלת שבכל דבר, ולא את מראהו בלבד. הבה נאכל כדי להשביע את רעבוננו, ונשתה כדי לרוות את צמאוננו. הבה נלמד לטפח את המתינות בתוכנו, למַתֵן את אהבתנו לפאר והדר, להתגבר על גאוותנו, לשלוט בכעסנו, להיות שלווים בדלותנו... הבה נקווה לעושר פחות מאשר לעושרנו הפנימי."
  • "יש להשגיח במיוחד על בחירת חברתנו: האם האנשים שאנו מקדישים להם חלק מחיינו ראויים לכך? האם הם מעריכים את הזמן שאנו משקיעים בהם? הרי ישנם המוכנים לתבוע מאיתנו תשלום על מסירותנו."
  • "לפעמים יש להגיע עד למצב של שיכרות. לא עד כדי כך שהמשקה מציף אותנו, אלא שאפשר לחוש בכובד השפעתו. הרי הוא משחרר את הדאגות ומניע את הנפש ממעמקיה וכשם שהוא מרפא מחלות מסוימות כך משכך הוא עצבות."
  • "שפע של מזון מפריע למחשבה ואכילה גסה חונקת את הנשמה."
  • אכזבה פחות קשה, כשאין אנו מצפים מראש להצלחה."

היחס למוות[עריכה]

  • "ואשר למוות, רגע זה שבו הנשמה מתרחקת מן הגוף חולף במהרה. הוא קצר מדי מכדי שבו נהיה מסוגלים להיות בהכרה. כחבל החונק אותך, כמים הגורמים לחנק בטביעה, כאשר אתה מרסק את ראשך בנפילה על הרצפה, או כשאתה שואף אדים החונקים אותך. יהיה מה שיהיה האמצעי, התוצאה היא מהירה. האם אין פנינו חייבים להסמיק מרוב בושה מדבר הנמשך זמן כה קצר והגורם לנו לפחד זמן כה רב?"
  • "פעמים רבות אנו מתים מפחדנו למות."
  • "מי שמפחד מן המוות, לא למד מעולם את תפקיד האדם. אך מי שאומר לעצמו, למן הרגע הראשון שהוא בא לעולם, שגורלו כבר נקבע, ינהל את חייו ביתר שלווה... מי שכך מכין את עצמו, ושכך מצפה לאסונו, דבר לא ידהימו."