עם, מאכל מלכים

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"הצדיע ורק אז הבחין שהצדיע לגזע עץ."

עם, מאכל מלכים הוא רומן מאת יצחק לאור על חיי הצבא שיצא לאור ב־1993.

מתוך הספר[עריכה]

  • "בחדר האחרון, שולט לו ריח של צבא."
  • "המפקד לא ידע את שמותינו, והיה מכנה אותנו בכינויים כשעברנו ליד החלונות שלו."
  • "התייחסנו להודעות על המשפטים ועל העונשים בשוויון נפש, לא צחקנו וגם לא בכינו."
  • "בלי החופש מה אנחנו שווים, מה שווים בני אדם שאין להם חופש?"
  • "אין להם מושג מה חושבים באותם רגעים העומדים באור, ולכן אין להם מושג קלוש ביותר על מהי רוח האדם."
  • "אחרי מאמץ שארך שניות או דקה, שוב הצדיע ורק אז הבחין שהצדיע לגזע עץ והמפקד כבר לא עמד אלא ישב בחשיכה."
  • "מדובר כמובן בבסיס צבאי, אולי ליד גבולה הזמני של מצרים, גבול גמיש וארוך."
  • "אם תרחיק האוזן מהמסדרון, נניח עד לשער הבסיס, לסוכת השומר, ייעלם כמעט לגמרי הצלצול, אט אט ייבלע ברעשים האחרים."
  • "בתקופה שכונתה לימים 'הכוננות', התגלגל מסמך סודי, שדר כלשהו מג'ונסון לאשכול, או להיפך, ממאיר עמית ליועציו של ג'ונסון, ואז הבינו החיילים, כי מלחמה עומדת לפרוץ בקרוב."

נאמר עליו[עריכה]

  • "כניסה באור יום, דרך השער הראשי, אל הסיפור הישראלי בה"א הידיעה. ההתחנכות הצבאית, ההפיכה הדו־סטרית מילד לגבר, שהיא גם הפיכה מיהודי ישן לישראלי חדש." ~ יוני ליבנה
  • "עלילת הספר בכללותה היא תיאור רב קולי ומצבי של אינטראקציות רבות המאפיינות חיי צבא בישראל... למעט החייל שהושלך לכלא, כל המעורבים באינטראקציות סובלים. לאדונים (המפקדים) יש תסביכי שואה וקושי בשליטה, והעבדים (חיילים וחיילות) חיים בקהות חושים. מי מהם שזוכה בנגישות למשהו שיכול לשפר מעט את חייו מפעיל נגישות זו על מנת לדכא את מי שלא זכה בה." ~ אסף חזני

ראו גם[עריכה]