עמליה כהנא-כרמון

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עמליה כהנא-כרמון (1926 - 2019) היא סופרת ישראלית.


  • "אני משקיפה לעברו כנתקלת כבבואת עצמי בראי."
  • "יש אנשים, בלי שיתכוונו, והם אבוקה להראות את הדרך."
  • "את לוחצת עליי שאדבר על משהו. את רואה שאינני יכול. אינני יכול."
  • "כמו על טבלת משחק מתמיינים חדגונית, כל אחד לרציפו, בזרם שאיננו כלה."
  • "איש פּרט חצי־לירה. במקרה יצאתם יחד לרחוב. הייתה מחשבה ללכת לקולנוע. אחד הצדדים התחרט."
  • "עצר. הלך. לא זזתי. מיהרתי. עצר. הלך. עמדתי. הולך, סב על צירו. חזר."
  • "לא הייתי רוצה שתיפול משערת ראשך ארצה אבל אל תתלי בי תקוות. אין בידי אף אחד להושיע. אף אלמלא אני כזה שחש לא בנוח, שמכבידה עליי כל שייכות. וכבר טינה לי כלפייך."
  • "התחושה היא שעד אז היית אגרוף קפוץ. והנה האגרוף הזה לאט לאט נפתח אל השמש, אל החום. והתחושה אז היא שהכול מוצא את מקומו הנכון, הכול מסתדר: כמו מששת ימי בראשית, עולה בקנה־אחד עם הסדר הנכון של הדברים."