עקרון הארבעה

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עקרון הארבעה הוא ספר מאת איאן קולדוול ודסטין תומסון שיצא לאור בשנת 2004.


  • "בן הוא ההבטחה שהזמן מבטיח לאדם, הערובה שכל אב זוכה לה, שכל מה שיקר ללבו ייחשב ברבות הימים אווילי, והאדם שהוא אוהב יותר מכל לא ישכיל להבין אותו כהלכה (עמוד 11).
  • "החכם לוקח מן החלש, אבל החכם לוקח מן החזק" (עמוד 58).
  • "ידיד טוב מתייצב למענך במצב של סכנה ברגע שאתה מבקש, אך ידיד נפש עושה את זה בלי שיתבקש כלל" (עמוד 109).
  • "אם אתה יורה ברובה, הקליע נופל באותה מהירות שהיה נופל לו הפלת אותו ישר לקרקע. לא משנה כמה מהר אתה נע, אתה עדיין נופל כמו אבן. זה גורם לך לתהות אם תנועה אופקית איננה אשליה בלבד. אולי אנחנו נעים רק כדי לשכנע את עצמו שאיננו נופלים."
  • "אטלס חש קל יותר בלי כל העולם כל כתפיו."
  • "התקווה, שלחשה בקול אילם כמעט מתיבת הפנדורה רק אחרי שכל הרעות החולות חמקו החוצה, היא הטובה והאחרונה מכל הדברים. בלעדיה, יש רק זמן. והזמן דוחף אותנו מאחור החצוה והלאה, עד שאנחנו עפים לתהום הנשייה."
  • "לפי חוק התנועה של כל הגופים בחלל העולם והזמן, כל הדברים ביקום נועדו מלידתם להיפרד ולהתרחק. הזמן הוא פשוט הסרגל שקוצב את דרגות הפירוד."
  • "אם אנחנו חלקיקים בים של מרחק, שהתעופפו מהדף ההתנפצות של השלם המקורי, כי אז יש תבונה מדעית בבדידות שלנו. אנחנו בודדים ביחס ישר לשנותינו."
  • "התחלתי להבין שבקרב יודעי ספר למיניהם שוררת דעה קדומה, אילמת, שכנוע פנימי חשאי שנדמה שכולם שותפים לו, שהחיים כמו שאנחנו מכירים אותם הם גרסה בלתי מושלמת של המציאות, ורק אמנות, כמו זוג משקפי קריאה, יכולה לתקן אותה."