עשרים שנה ועוד יום

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר

עשרים שנה ועוד יום (בספרדית: Veinte Anos y un Dia) הוא רומן מאת חורחה סמפרון החוזר בזמן אל ספרד של שנות השלושים ושנות החמישים של המאה ה־20. הספר יצא לאור ב־2003 ותורגם לעברית.


  • "כל אחד מהשלושה הבין דבר אחר."
  • "חש נינוחות מוזרה, מרגיעה ומרגשת בו זמנית, שתמיד התעוררה בו בקרבת המדפים עמוסי הספרים."
  • "הם נזכרו באותו הדבר, בלהט, בהכרת תודה, בלי לשקוע בגעגועי שווא או בתחושת מרירות."
  • "מה הטעם לבדות אם חייך הם כמו בספרים, מספקים חומר נראטיבי אינסופי?"
  • "למרות הדרישה לנאמנות לקוד מתעתע חשה מרסדס לפתע התרגשות חדשה."
  • "איזבל חזרה מפריז עם קצת יותר ניסיון בריקודי זוגות, בהתגפפויות, ונשיקות עמוקות, אבל בתולה כביום הגעתה."
  • "תהיה חופשי, תסתובב ברחוב, אבל תהיה אסיר של הזלזול, של האימה מסמרת השיער."
  • "הוא בהחלט ניחן בנוכחות פיזית ובהופעה יוצאת דופן: גבר שקומתו ממוצעת, כחוש אך חסון... עיניו בגוון ירוק חיוור, מעוררות השתאות. הוא הביט בו בלי לומר דבר, ניתק משפת הדלפק וניגש להכין את הקפה."
  • "היא ידעה יותר מדי טוב. היא ידעה עד זרא, בשטף, כפולחן, שלא היה טעם להמשיכו, היא איבדה עניין. למעשה היה זה סיפור שסופר אלף פעמים, עם כל הטרחנות הכרוכה בשינון, בחזרה על מה שכבר פוענח. היא לא ציפתה לשום הפתעה, לשום תגלית, מסיפור שהחל באופן זה, שכל כך מעיק על הזיכרון."

נאמר עליו[עריכה]

  • "הדמויות של חורחה סמפרון חסרות משהו ורוצות אותו בכל ליבן – הן תרות אחר נחמה חמקמקה שמופיעה לרגעים ונעלמת כמעט מיד." ~ דביר צור