פריקלס

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
פסל פריקלס באתונה

פֶּ‏‏‏רִיקְלֵס (ביוונית: Περικλής, מילולית: "עטור תהילה") (495 - 429 לפנה"ס), מנהיגה של אתונה באמצע המאה ה־5 לפנה"ס.

כללי[עריכה]

  • "גאוותם של האתונאים והשתוממותם של הזרים הייתה על מקדשי הפאר ובניני הציבור המשמשים הוכחה לגדולתה של יוון."
  • "אין אדם מצטער על היעדר טובות, שלא טעם טעמן מימיו, אלא על דברים, שהיה למוּד בהם וניטלו ממנו."
  • "עין האדם צרה במתחרו, אך מי שאינו עומד למפגע לאיש, מביטים בו בעין טובה הנקייה מקנאה."
  • "אל תניחו מקום בלבבכם להרהור שבגלל דבר של מה בכך עוררתם מלחמה. כי דבר ריק זה ישמש להם מבחן לכוונותיכם. ואם תוותרו להם בזה תצטוו מיד לוותר גם בדבר אחר גדול ממנו, שכן נשמעתם להם מתוך פחד בדבר הראשון. אך אם תשיבו פניהם ריקם תעמידו אותם בבירור על כך שעליהם להתהלך עמכם כשווים אל שווים" ~ נאום בזכות דחיית דרישותיה של ספרטה ויציאה למלחמה, תולדות מלחמת הפילופוניס, ספר ראשון 140.

נאום ההספד המפורסם[עריכה]

עמוד ראשי
דף ציטוטים מורחב – נאום ההספד של פריקלס

(הציטוטים בפסקה זו מובאים מתוך כתביו של תוקידידס, שלדבריו ציטט בדייקנות את נאום ההספד המפורסם שנשא פריקלס לנופלים במלחמה הפלופונסית)

  • "לגיבורים תינתן כל האדמה לשם קבורתם, ובאדמות רחוקות משלהם, בשעה שהכתובת על המצבה תצהיר זאת, קיימת קדושה בכל מאבק שאינו עלה על הכתוב למעט זה שעל לבבנו."
  • "ייתכן והתהילה הזו תגרום למתיחת ביקורת על האיטיות ועל חוסר השאפתנות. אך לאור האנרגיה היא תעיר את כוחות החיקוי, ואלו שיהיו בלעדיה יישארו אכולי חרטה וקנאה. שנאה וחוסר אהדה הומטו על אלו ששאפו לשלוט באחרים."
  • "מאחר ובני אדם יכולים לשאת ולשמוע את השבחים על אחרים רק בתנאי שביכולתם לשכנע את עצמם כי גם ביכולתם שלהם לעשות את המעשים שעשו הראשונים, הרי שבשעה שהתשובה על כך שלילית, עתידה להגיע הקנאה ויחד עִמה הספקנות ואי האמון."
  • "המשטר שלנו אינו מעתיק את החוקים של ערי המדינה השכנות לנו. יותר משאנו מחקים אחרים אנו משמשים להם דוגמה. המשטר שלנו נקרא 'דמוקרטיה', מאחר והשולט כאן הוא אינו המיעוט, כי אם הרוב. ואף על פי שהכל שוים אצלנו לפני החוקים הרי ערכו של אדם החיי הציבור הוא לפי הצטיינותו וכושרו הוא שנותן לו יתרון ולא ייחוס אבותיו. מי שיש בידו לעשות טובה לעיר אין מונעים זאת ממנו בשל עוניו ושפל מעמדו."
  • "אנו שונים מיריבנו גם בדרכי האימון למלחמה. עירנו פתוחה לכל ואין אנו מונעים מאיש ללמוד ולראות דבר שיהיה בו מן התועלת לאויב. כי אין אנו בוטחים ביותר בכלי מלחמה ובתחבולות אלא באומץ רוחנו. ובשעה שהללו (הספרטנים) משתדלים להפיח בלב בניהם רוח גבורה מילדותם על ידי חינוך חמור חיים אנו חיים של נחת ואף על פי כן אין אנו מוכנים פחות מהם לקדם פני אויב השקול לנו"
  • "מוכנים אנו לחרף נפשנו מתוך חיי נחת ולא מתוך הכשרה לסבל, ועל פי רוח הגבורה הטבועה בהרגלי חיינו ולא על פי גזירת החוקים...אין אנו מצטערים ודואגים תמיד על הצרות העתידות לבוא, וכשהן באות אין אנו אמיצים פחות מן החוששים להן תמיד"
  • "אנו אוהבים יופי שיש עימו פשטות, ואוהבים חכמה שאין עמה רכרוכיות. בעושרנו אנו משתמשים כבאמצעי למעשים בשעת הכושר ולא לשם התפארות. אין איש מאיתנו בוש להודות בעניותו אבל חרפה היא שלא לטרוח להיחלץ ממנה."
  • "אין אנו סבורים שדיבורים מזיקים למעשים אלא שמזיק הוא לא ללמוד תחילה מתוך דיון מה שיש ללמוד לפני שיתחילו במעשים. כי גם בזה נבדלים אנו מאחרים, שאנו מעזים ביותר ובאותה שעה גם מעיינים יפה בכל דבר שיש בדעתנו לעסוק בו. ואילו האחרים: העדר הידיעה מוסיף להם אומץ וההתבוננות - היסוסים. ובאמת ראויים להיקרא אמיצי לב רק אלו המכירים ויודעים גם את נוראות המלחמה וגם את נעימות החיים ואינם מתחמקים בשל כך מהסכנות"
  • "רק מעטים יכולים להיות אבות למדיניות אך הכל יכולים לשפוט אותה"
  • "אין אנו משתדלים לקנות לנו ידידים בטובות שאנו מקבלים מהם אלא בטובות שאנחנו גומלים להם. וגומל-טוב הוא ידיד נאמן יותר מפני שהוא מבקש לקיים על ידי רצון טוב את החוב שמקבל הטובה חייב לו; אך החייב-טובה רופפת היא ידידותו מפני שהוא יודע שאין הוא גומל-חסד אלא פורע חובו בלבד. אנו היחידים הגומלים טובה ללא חשש לא לשם הנאת עצמנו אל מתוך רגש האמון שבליבות בני חורין"
  • "ועליכם גם לזכור, שאם למדינה שלכם יש את המוניטין הטוב והנעלה ביותר בעולם כולו, הדבר אירע מאחר והמדינה הזו בחרה שלא להיכנע ולסגת מפני אסון, וזאת, מאחר והיא עשתה שימוש במאמצים ובחיי אדם במלחמה בשיעור שלא עמד בשום השוואה לכל עיר פוליס אחרת, ומאחר והיא כיבדה את עצמה בכוח שהינו בעל עוצמה רבה יותר בהשוואה לכל עיר ידועה אחרת, ואלו הם זיכרון ומורשת שיעברו בירושה לצאצאים שלנו ולצאצאיהם."
  • "אשרי האיש שנפלה בחלקו אחרית מפוארת כאחריתם של האנשים האלה וצער מפואר כצערכם. ואשרי האיש שקץ אושרו הוא גם קץ חייו." ~ נאומו השלישי של פריקלס מתוך כתביו של תוקידידס (תולדות מלחמת פלופונס, ספר שני 36-46)

נאמר עליו[עריכה]

  • "לפתע פתח ואמר כי מוזר הדבר בעיניו שהם ישבחו ויחשיבו דברים שהיו תלויים במזל ואירעו למצביאים רבים אחרים ובאותו זמן ישתקו ויתעלמו מן הדבר המצוין והגדול ביותר מכל מעשיו שעשה: 'והוא שמעולם לא לבש איש מאזרחי אתונה- בגללי- בגדי אבל' " ~פלוטארכוס על תגובת פריקלס הגוסס לדברי שבח שנאמרו עליו ליד מיטתו

קישורים חיצוניים[עריכה]

ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פריקלס