צ'ארלס בוקובסקי

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צ'ארלס בוקובסקי

צ'ארלס בוקובסקי (באנגלית: Charles Bukowski;‏ 1920 - 1994) הוא משורר וסופר אמריקאי.

כללי[עריכה]

  • "אל תנסו. פשוט תעשו."
  • "מַסְפִּיק נֶהְדָּר לִזְכֹּר מֵעֵבֶר."
  • "זה יהיה יותר טוב ממה שתוכל לדמיין."
  • "צריך שכל בשביל לדעת להסתדר בלי לעבוד."
  • "סְפִינָה קְטַנָּה מִתְנוֹעַעַת בְּאֹמֶץ בְּמַיִם תּוֹקְפָנִים."
  • "שׁוֹנֶה לְכָל אֶחָד, יוֹתֵר טוֹב אוֹ יוֹתֵר גָּרוּעַ לְכָל אֶחָד."
  • "לפעמים אתה פשוט חייב להשתין בכיור."
  • "כשאתה שותה, העולם עדיין קיים, אבל הוא לא לופת אותך בגרון."
  • "אם אתה מאבד את נשמתך ומודע לכך – עדיין נותרה לך נשמה לאבד."
  • "בטח שאפשר לאהוב אנשים אחרים. צריך רק לא להכיר אותם יותר מדי טוב."
  • "בידוד הוא מתנה נפלאה, כל שאר הדברים הם מבחנים לכוח הסיבולת שלך."
  • "הפסקתי לחבב את אבי. הוא תמיד כעס על משהו. בכל מקום שהיינו בו הוא התווכח עם אנשים. אבל נראה שאינו מפחיד את רוב האנשים, לעיתים קרובות פשוט נעצו בו עיניים בשלווה והוא התרתח יותר. אם אכלנו בחוץ, מה שקרה לעיתים רחוקות, הוא תמיד מצא משהו לא בסדר באוכל ולפעמים סירב לשלם." ~ שיפון עם שינקן

מתוך שיריו[עריכה]

  • "בְּחֶדֶר זֶה / שְׁעוֹת הָאַהֲבָה / יוֹצְרוֹת עֲדַיִן צְלָלִים."
  • "מדפיסה שירים / או מציירת / וכשבא לה לבכות / יש לה ספסל מיוחד / ליד הנהר."
  • "עֶשֶׂר שָׁעוֹת בְּיּוֹם / אַרְבַּע בְּשַׁבָּת / הַתַּשְׁלוּם הָיָה אָחִיד / מַסְפִּיק טוֹב לַעֲבוֹדָה לֹא מִקְצוֹעִית / וְאִם לֹא הִגַּעְתָּ / עִם שְׁרִירִים / הָיִיתָ מְקַבֵּל אוֹתָם דֵּי מַהֵר."
  • "כְּשֶׁעָזַבְתְּ / לָקַחַתְּ כִּמְעַט / הַכֹּל. / אֲנִי כּוֹרֵעַ בַּלֵּילוֹת עַל בִּרְכַּי / לִפְנֵי נְמֵרִים / שֶׁלֹּא יַנִּיחוּ לִי. / מָה שֶׁהָיִית / לְעוֹלָם לֹא יִקְרֶה שׁוּב. / הַנְּמֵרִים מָצְאוּ אוֹתִי / וְלֹא אִכְפַּת לִי."
  • "אִישׁ זָקֵן, / טְרוּף־קְרָבוֹת, / נֶחְלָץ / מִכִּסְאוֹ / וְהִיא מִסְתַּכֶּלֶת בִּי / וְרוֹאָה רַק / אַהֲבָה, / הָא!, וַאֲנִי אָז / חַי עִם הָעוֹלָם / וְאוֹהֵב חֲזָרָה."
  • "שֶׁיִּקְּחוּ וִיטָמִינִים אֲבָל לֹא יָרִימוּ מִשְׁקוֹלוֹת וְלֹא יָרוּצוּ. / וְאָז אַחֲרֵי כָּל זֶה / יַעֲשׂוּ אֶת הַהֵפֶךְ./ / שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם אַהֲבָה טוֹבָה."
  • "לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁזֶּה הָיָה זְמַן גָּרוּעַ בִּמְיֻחָד, זֶה הָיָה / זְמַן כָּזֶה וְנִסִּיתִי לְהַתְאִים אֶת עַצְמִי נַפְשִׁית / לְרֹב הָאֵרוּעִים. / שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: לֹא לְצַפּוֹת לְהַרְבֵּה וְלֹא לְקַבֵּל הַרְבֵּה."
  • "הו, אותם בקרים אפלים / באותן מטות / מקשיב לצעדיהן / מקשיב לשיעולן / שומע את הורדת המים / בשירותים, מריח את הבישולים / שלהן / כשאני מחכה / לְמלה / על מה ששלחתי לניו יורק / וְלָעוֹלָם."

מה יגידו השכנים[עריכה]

(קובץ משיריו מתורגמים לעברית שיצא לאור ב־2018)

  • "צריך / הרבה // ייאוש // אי נחת // והתפכחות מאשליות // על מנת / לכתוב // כמה / שירים / טובים."
  • "כמי שעבר דירות מעיר לעיר / תמיד היו לי שני זוגות / נעליים, / נעלי חיפוש־עבודה / ונעלי עבודה."
  • אַתֶּם הַבַּחוּרִים תַּשְׁאִירוּ לָכֶם אֶת הַבְּתוּלוֹת,/תְּנוּ לִי זְקֵנוֹת לוֹהֲטוֹת עַל עֲקֵבִים גְּבוֹהִים/עִם יַשְׁבָנִים שֶׁשָּׁכְחוּ לְהִזְדַּקֵּן."
  • "ייסורים יכולים לקיים חיים / אבל שלווה תמיד מטילה אימה / שלווה היא הדבר הגרוע ביותר / הולכת / מדברת / מחייכת, / נראית כאילו."
  • "כל השנים, השעות, הדקות, / שנתתי להם כעובד שתיין, תמיד רטנתי / למעשה זה הכאיב לי בראש, בתוכי פנימה, זה עשה אותי / סחרחר וקצת משוגע — לא יכולתי להבין את / רצח השנים שלי."
  • "מָה יַגִּידוּ הַשְּׁכֵנִים? אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזּוֹ הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה שֶׁנִּשְׁאַלְתִּי הֲכִי הַרְבֵּה / עַל יְדֵי הוֹרַי. / לי באמת לא היה אכפת מה / חושבים השכנים. / היה לי חבל על השכנים, אותם אנשים / מפוחדים שמציצים מאחורי / הווילונות שלהם. / כל השכונה היתה מסתכלת על / עצמה."
  • "אִפְשֵׁר לִי לְהַכִּיר / כמַּהָּ אנֲשִָׁים / מוּזָרִים שֶׁהֶאֱמִינוּ שֶׁאֲנִי / בֶּאֱמֶת מִתְכַּוֵּן לְמָה שֶׁכָּתַבְתִּי / בְּאוֹתָם מִכְתָּבִים."
  • "טִפְּשִׁים פַּטְרִיּוֹטִים מִסְכֵּנִים / מְלֵאֵי־אַשְׁלָיוֹת. // אַחֲרֵי שֶׁהֵם זָרְקוּ אוֹתִי / מֵהַבַּיִת / וִתַּרְתִּי / עַל הַפְּגִישוֹת / וְהָלַכְתִּי לִחְיוֹת בְּעַצְמִי."

פקטוטום[עריכה]

  • "זה נכון שלא הייתה לי הרבה אמביציה, אבל חייב להיות מקום לאנשים ללא שאיפות. אני מתכוון מקום טוב יותר מזה השמור בדרך כלל."
  • "איך לעזאזל יכול אדם להינות מלהתעורר בשש וחצי בבוקר על ידי שעון מעורר, לזנק מהמיטה, להתלבש, לאכול בכח, לחרבן, להשתין, לצחצח שיניים, לסרק שיער ולהילחם בתנועה כדי להגיע למקום שביסודו אתה מרוויח המון כסף עבור מישהו אחר ועוד מתבקש להיות אסיר תודה על ההזדמנות לעשות זאת?"

כלבויניק[עריכה]

  • "היא התנועעה בזמן שהביאה הזמנות לדלפק. היא רטטה כולה חזרה למשרד, וכל הבחורים מסתכלים אחריה, אחרי כל תזוזה של העכוזים שלה. רטט, תנודה, עיכוס. אני לא גבר של נשים. אף פעם לא הייתי כזה. לשם כך צריך להיות גדול בחיזורים. מעולם לא הייתי טוב בחיזורים."
  • "היא התנהגה כאילו היא נורא כועסת, אבל זה היה מסווה לאשמה שלה. לא יכולתי להבין למה אני לא נפטר ממנה. היא היתה כפייתית, בוגדנית — היא היתה הולכת עם כל מי שפגשה בבר, וככל שהוא היה מטונף ושפל יותר, כך היה טוב יותר מבחינתה."