צ'סלב מילוש

מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"לא זמן ולא חשק לעוגמות נפש."

צ'סלב מילוש (בפולנית: Czesław Miłosz‏, 1911 - 2004) הוא משורר פולני, חתן פרס נובל לספרות.


  • "מלנכוליה רבת חסד."
  • "התלונה לא תועיל כלום."
  • "אמירת האמת היא אות לחרות."
  • "ביסוד זעמי הסתתרה יהירות המושפלים."
  • "דִבְרֵי יְמֵי טְפּשוּתִי יוּכלוּ לְפַרנֵס הרבֵּה כְּרָכִים."
  • "רָצִינוּ לְהִתְוַדּוֹת עַל חֲטָאֵינוּ וְלֹא הָיָה בִּפְנֵי מִי."
  • "לא היו לי לא זמן ולא חשק לעוגמות נפש."
  • "לְהִתָּקֵל בְּקִיר אֶבֶן וּלְהָבִין שֶׁהַקִיר הַזֶּה לֹא יָזוּז, חֶרֶף תַּחֲנוּנֵינוּ."
  • "הַצַד השָוֶה לַכּׂל היה התשוּקָה. אִלוּ רק היְתָה שלי. אבל מה פִּתְאׂם."
  • "הֵיכָן הם, אָנָה הם בָּאים. בּהַק הַיָד, קַו המְרוּצָה, רִשרוּש הַתְלָמִים – לא מִצַעַר אני שואֵל אלא מִתוך הִרהוּר."
  • "אין הלשון יכולה להיות תמונה ותו לא, מאז ומקדם מפתים אותה ערסול החרוז, החלום, הניגון."
  • "מְסַיְּעִים אָנוּ מִתּוֹךְ אַחֲוָה אִישׁ לְרֵעֵהוּ, שׁוֹכְחִים אֶת הַטִּינוֹת, מְתַרְגְּמִים זֶה אֶת זֶה לִלְשׁוֹנוֹת אֲחֵרוֹת, אָכֵן חֲבֵרִים בְּצֶוֶת נוֹדֵד."
  • "אֲנוּסִים מִתּוֹךְ הִשְׁתּוֹקְקוּת אוֹהֶבֶת לְמַהוּת הָאַלּוֹן, פִּסְגַּת הָהָר, הַדַּבּוּר, כּוֹבַע הַנָּזִיר. שֶׁבְּקִיּוּמָם יַקְנוּ תֹּקֶף לְשִׁיר הַהַלֵּל שֶׁלָּנוּ כְּנֶגֶד הַמָּוֶת."
  • "נותרתי עם השפע העצום של הדברים הקיימים. ספוג שסובל מפני שאינו יכול לרוות מים, נהר שסובל מפני שהשתקפות העננים והעצים איננה העננים והעצים."
  • "יודע אני רק לחזור, שוב ושוב, על ההודאה האחת, אין עילאית ממנה ושום כוח לא ישווה לה: אני קיים – היא קיימת."
  • "יוֹם כּהֹ מְאֻשָּׁר... לאֹ הָיָה דָּבָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶׁרָצִיתִי לְעַצְמִי. לאֹ הִכַּרְתִּי אִישׁ שֶׁכְּדַאי הָיָה לְקַנֵּא בּו.ֹ אֶת הָרַע שֶׁהָיָה שָׁכַחְתִּי. לאֹ בּשְֹתִּי לַחְשׁבֹ כִּי הָיִיתִי מַה שֶּׁהִנְנִי."

אמרותיו[עריכה]

"כלואים במעגל נסיוננו."
  • "עלינו להיות מודעים להיותנו כלואים במעגל נסיוננו שלנו."
  • "אין העבר חתום והוא זוכה למשמעות שמעניקים לו מעשינו המאוחרים."
  • "הזמן פוסל ודן לשכחה רק את מעשי ידינו ויצירות רוחנו המתגלים כחסרי תועלת בהקמת בנין הציויליזציה הגדול, מאה אחר מאה."
  • היסטוריה והספרות של פולין הישנה... בקווים המיוחדים להן: אנרכיה ותרנית, הומור המפיג מריבות עזות, תחושה של ציבור אורגני, חשד כלפי כל מרות ריכוזית."

נאמר עליו[עריכה]

  • "תודעה חריפה, לא תמיד מוסברת, של חטא, וצורך מתמיד להתוודות. מקורותיה הפסיכולוגיים של תחושת החטא נותרים במידה רבה סתומים – מילוש הוא לא משורר וידויי מהזן הזה, הפסיכולוגי – אבל היבטים אחרים שלה גלויים יותר, אם כי גם הם מכוסים בשכבות עבות של אירוניות, משלים וסתירות פנימיות." ~ אלי הירש
  • "מה שמקל ומרפה את אחיזת הספק המכרסמת וממוטטת אינו ודאות מטפיזית חדשה... הוא המגע האנושי – מבטים, תנועות ונגיעות." ~ אבי שגיא